אני לא יודעת מה לעשות
נמאס לי לחשוב על רעיונות חדשים לצאת מהשעמום והזחיחות
שמעתי את כל זה כבר
אני יודעת דלת נסגרת ועוד חמישים נפתחות
אבל אני לא רוצה לעבור בדלתות
התעזרי לי למצוא חור לזחול דרכו החוצה?

אבל מספיק לדבר עלי
בואי נדבר על מה את חושבת עלי...
לא
בואי נדבר על מה אני חושבת עליך
או על מה את לא יודעת על עצמך

הידעת אסתי? ידעת שאת כבר לא קיימת?
הידעת שכל המכתבים האלה נכתבים לרוח?
הידעת אסתי? שגם אני כבר לא קיימת?
הידעת שעל נשמתי עלה הכורת?

אלפי שאלות ואין מי שיענה
אם תהית לרגע אם את מתה.
במונחי המוות הפשוט
אז אני לא חושבת
לא חושבת שאפשר למות
את עוד מסתובבת פה ומרגישה דברים ונושמת
או לפחות הגוף שלך
ונראה לי שלזה הפכת- לגוף
ואיפה את? מתי נשברת וגססת ולא הייתי שם?
מתי הייתה הלוויה?
זה לא משנה לא חושבת שהייתי הולכת

איך את מדברת איתי במכשיר המרושע הזה כאילו את מתגעגעת אלי
נורא
אני עדיין פה
אבל איבדתי את קולי וראייתי ורגלי וידיי ונפשי

אך לא את דרכי
מעולם לא הייתה לי אחת
הייתי לבטוח מעבדת עכשיו את שפיותי
אך גם זאת מעולם לא הייתה לי

בכל מקרה אני רואה אותך הולכת ברחובות תל אביב והצל שלי נגרר
כרוך בשיניו אל קרסולך
ואת אומרת לפלאפיסט שלום ומחייכת את החיוך הריק הזה שלך הממממ
חשבתי לעצמי וזהו.

לפני הטבח הזה שקרא לי ולך
ולפני שטיפות הדם מזרועותייך החלו לטפטף בעצלות על ראשי
רציתי תמיד לשבור בקבוקים ולזרוק קופסאות שימורים למדורה

והיום כשאני יושבת על חלון בית אימי ויונקת סיגריות כמו
וויסקי
אני סתם מפילה את הספלים למטה
לראות אותם נופלים לאט בסיבובים את ששת הקומות האלה

לא משנה לא
זה סתם מכתב פרידה לקבר הזה
או צוואה

הייתי כותבת לך - מניקו-
אבל אני לא יודעת יותר מי אני
אם המחשבה שלי מתעופפת כמו מוץ
האם זה אומר שאני מרושעת?

ואני לא פה וזה לא קורה ואני לא פה וזה לא קורה ואני לא פה וזה
לא קורה...

מי אמר לי שזה עובד?
אני עדיין פה.

אני על הברכיים הלילה
סיפור אהבה שלעולם לא קיים
יותר מדי מחשבה
איבדה לי את האהבה

הלילה הזה נוטף דם וויסקי
נוזל מתוך חתך סכין פלדה קרה
מקיא וזועק על אובדן האשלייה המלכותית