אני אבלע גפרורים
בשביל לזכות בחושים.
הייתי בניו זילנד,
הייתי באיטלה,
הייתי בתאילנד,
והייתי בהודו.
עברתי קבלה, למדתי אותה, למדתי אותך, אלמד עוד הכל,
אבל לא לא לא לא לא לא מבין איך לקבל אותך.
יש לי אשמה כלפייך,
את דחפת אותי לרצח
ולא מהסוג המצוותי,
אני רצחתי נפש תמימה,
היא עוד לא הספיקה לעשות כל רע.
אז את! ברוב אנוכיותך, לא, את לא רצית לשמור על ההריון שלנו,
אני הייתי מוכן לו, את זאת ששיכנעת אותי מראש לעשות ילד
אז יצרנו,
ביחד.
אך איפה שהוא בתהליך נשארתי לבד... למה?
יא ראבק!?!?!?!??!?!?!?
איך זה קרה?
איך נתתי לזה לקרות
את זונה בת זונה!
ילד זה לא מוצר בחנות שאפשר להחזיר,
לכל פעולה יש תוצאה,
על קארמה שמעת פעם?!
עכשיו באשמתך יש לי קארמה שרופה לסוף כל הדורות,
יקח לי עידנים על עידנים! גילגולים על גילגולים! בכדאי לנקות
את הזוהמה הזאת שהפלת עלי,
הכתם הזה לא יעלם סתם כך....
אני אצטרך להקדיש את כל חיי הנוכחים בכדאי לנקות את הכתם הזה
מהקארמה שלי...
את באמת כלבה בת כלבה.
ואני?
אני סתם רוצח...
הרבה עבודה...
הרבה השקעה...
אבל זה בסדר, אולי אני עוד אסלח לך...
אומנם כיום אני רוצח... ועל רצח משלמים... משלמים בחיים!
אבל בדוגרי, אחרי הכל זה לא שאני יכול למות...