כי זה תמיד יקרה כשאתה מאושר, דווקא אז ששום דבר לא יכול פשוט
להראות מושלם יותר, מתאים יותר מכפפה ליד ביום חורף שכזה.

כי אז זה יכול להכות בך, הו כל כך חזק, ואז אתה פשוט עוד תשב
ותחשוב,
איך בדיוק? כי עוד המשכתי להאמין, למרות הכל, כי איך זה היה
לפני רגע כזה מושלם.
כי לפעמים קשה שלא להאמין, בטח שמדהים כל כך לחלום, ואיך זה
שוב חוזר להיות כזה בלתי אפשרי לוותר,
וכי ויתרתם פעם?
כי חשבתם לוותר פעם, על משהו שנראה כל כך חסר סיכוי מקרוב, על
משהו שוודאי לעולם לא יקרה? בטח מרביתכם פשוט הרימו ידיים, בטח
התייאשו לקראת סוף הדרך,
כי אצלי זה לא ממש קורה, אני עדיין מאמין, אפילו עוד מפנטז,
כי החלום כבר קיים כל כך הרבה זמן, שהוא מזמן כבר הפך למציאות,
קצת וירטואלית אולי הרבה בלי פנים,
אז חברתם פעם פשוט להאמין עד הסוף ? גם ככל הסיכויים מראים
בדיוק את ההיפך, כי יש עוד כאלה שבכלל מאמינים שבלתי אפשרי הוא
בעצם רק מושג,
שאולי עם הזמן פשוט הפך לקבוע,
בגלל כאלה שחדלו להאמין, בגלל כאלה שעוד מוצאים זמן לחשוב כל
כך הרבה,

כי כמה קל זה לוותר ואיך זה נראה כל כך קשה להלחם?
כי בטח שם נמצא רוב ההגיון שבטח הוא עכשיו כזה כל כך בריא,
שמין הסתם איך בכלל ייתכן שזה יראה בכלל אמיתי?

כי פשוט ואולי זה הכי לא מובן, אתם בטח לא ממש תבינו,
על מה הוא מדבר בכלל, אם הוא בעצמו מבין?
כי פשוט למדתי להאמין, כי חלום האמונה הזה לפעמים נראה כל כך
נכון,
אז איך זה שכאן בפנים הוא נראה כל כך אמיתי, למרות שלפעמים הוא
עדיין כלכך רחוק, למרות שעדיין אצלי כאן הוא הכי קרוב,
אז אולי פשוט בא לי להמשיך לשחק, כנגד כל הסיכויים, הכי קרוב
לאפס שאני יכול להרגיש אם בסוף עוד בטח אגיע לשם.
כי שם למטה הכי קל לחלום, כאן הכל פשוט כל כך איטי ורגוע,
כי מזמן כבר הפכתי להיות לא וותרן, כי על משהו ראוי אמרו לי
שכדאי להלחם,
ואחרי משהו בלתי ניתן להשגה אמרו לי לרדוף,
אז אולי כרגע אין לי ממש לאן לרוץ, אבל עדיין לא ממש נגמרו
הכוחות.
אז אני פשוט נשאר כאן,  עדיין מאמין...