כי הפעם זה אחרת, כמה שהפעם זה שונה, לא כמו בפעם האחרונה
ההיא, זאת שכמעט מתנו.

הפעם הכביש בכלל היה ריק, ממש לאורך כל הדרך.

כי פעם שעברה קרתה לפני כמה ימים, ברוטינה הקבועה שהפכה
לשגרה.
כי היום אני כבר עובד, הוא עוד ימצא, אז נפגשים אצלו, כי אצלו
הכי טוב, אצלו שם זה יותר ממעניין.
ובדרך חזרה הוא תמיד מחזיר, תמיד אחרי אותה תוכנית, תמיד שכבר
מגיע הזמן, כי הדרך תמיד כזאת קצרה, כי הדרך לשם, כזאת בנאלית
ופשוטה.
אז חסרה רק שנייה, כי לקח קצת זמן להבין לאן לאן היא נעלמה,
ומה בכלל היה קורה אם היא היתה נגמרת...

כי אז הוא החליט ככה לסטות מהנתיב, לברוח חזק לשלנו, בלי ממש
הרבה לשאול, בטח שלא אותנו..
כי חסרה רק שנייה,  אולי בטח גם פחות...

אז חשבתי שזה פשוט מפחיד, אז עוד חשבנו אם נמשיך עוד בכלל,
לחשוב...

" כי אני הייתי בטח כבר הייתי מת, אתה אולי שורד " , ככה הוא
אמר.
כי שנינו די קפואים עכשיו.

" אני בטח שגם , אתה עף עליי ואני לחתיכות " , ככה בפשטות...
ככה בצחוק

כי אם זה הוא, בטח שגם אני.

הדרך עכשיו נראית שונה,

הדרך עכשיו בכלל ריקה ...