ומה קורה כשאתה נותן  את כולך אבל זה לא ממש מצליח?
כשאתה משיג את מה שאתה צריך אבל לא את מה שאתה רוצה.
כשאתה מרגיש כל כך עייף שאתה לא יכול לישון.

כשהטיפות יורדות וזורמות במורד הפנים
כשאתה מאבד משהו שאתה לא יכול להחליף.
כשאתה אוהב מישהי שהולכת לאיבוד.

האם יכול להיות גרוע מזה?

למעלה כמו מעוף הציפור או לנסוק מטה?
כשאתה עייף מדי לעזוב!!!
כי אם לא תנסה לעולם לא תדע
מה אתה בעצם.

כי זה טמון בכולנו, כי זה מה שאנחנו בעצם לא?
אצל חלק זה מתפרץ החוצה וכובש כל מה שנקרה בדרכו.
אצל חלק מאיתנו זה עדיין מצריך איזשהו תיקון קטן.

כי איך עכשיו אני יושב ומביט בהם, רוקדים על הגלים הכי מושלמים
שאפשר לצייר על מסך טלויזיה מדהים שכזה.
והם נהנים כי את החיוך שלהם ניתן להרגיש עד לכאן,
כי איך הם בכלל לא יחייכו, רק להביט מסביב לראות איפה אתה בכלל
נמצא,
הרחק מהעולם המטיריאליסטי הזה שמעלה פיח שחור עם הזמן שחולף
לו, מותיר צבע שחור ברור למרחקים, אפילו לעיוור צבעים שכמוני.
כי אצלם הכל כחול, חי מתמיד, רגוע בדרכו הרועשת.

חיים שכאלה רק לדוגמא.
ובעצם כולנו עוד רוצים, אולי לא להיות בדיוק כמוהם,
אולי אפילו נסתפק בקצת הרבה פחות מזה.
רק לעשות את מה שלבטח נאהב, ללכת בדרך הנכונה, אם רק נבין
מהי.
כי לעולם לא נדע אם לא נצעד, כי לעולם לא נדע, אם לא נתחיל.
כל אחד מעצב את העתיד, הכי טוב שהוא יכול, קודם בשבילו, אחרי
זה לעצמו.
לרוב עם קצת הרבה מזל שכזה, אבל
תמיד עם הרבה אמונה.