מביט על העולם דרך גדר, הוא נראה לפתע מרובע, מחולק לחלקים,
בתוך ריבועים של לילה צבוע באורות..
עולם דרך גדר...
וכמה שהעולם נראה לפתע כמו בתוך מסגרת,
והופ ככה אילו גם החיים.

לבד, מודי כאן מאחור, חונה לו בשקט אדמדם, כי אולי הוא מבין,
כי עכשיו אני מפליג דרך החושים, צולל אל תוך המחשבות,
ההרגשה המוכרת הזאת מתחילה לעלות.
קצת שקט כאן, טיפה הרחק מהעולם, בקו האחרון בצילו של יער. הטבע
שלי עכשיו הכי רגוע. עכשיו כל כך צלול וקריר.

רכבת חולפת, המילים באוויר נמחקות ברעש מנועים חורק, נמהלות
בעשן לילי לא נראה, הבלאדה הכי עצובה היא בכלל על שינויים,
כאלה שאני עובר.
כאלה שחלק בכלל לא יבינו, כאלה שאולי גם ינסו להבין.

אז רק עוד קצת להביט מסביב,
כי פעם יכולתי להביט ככה חופשי, היום כבר אין כמעט את הזמן,
שיחה מיקרית כי אני בטוח שהוא בכלל לא ידע, מחזירה אותי מייד
למשחק...
המשחק של הזמן, כי אצלו, כל רגע מדוד בזמן.

ו...
רציתם פעם עוד בכלל לחזור? לשנות את השנים?
כל אחד רוצה קצת לחזור אחורה, לא בשביל לשנות, רק בשביל
להרגיש..

אז ניסיתם להביט פעם על העולם דרך גדר???
תראו כמה שהוא לפתע נראה כמו בתוך מסגרת.