גבולות חיצוניים שנראים לפתע כל כך ברור...
מרחקים עצומים שלפתע מתגמדים לפסיעה כזאת קרובה,
כבר עברת את מחצית הדרך ועכשיו נשאר רק להביט, הרבה קדימה ומעט
לצדדים,
העולם נמצא בתוך מסגרת, ככה גם חיינו...
ממסוגרים בריבוע שתלוי על הקיר, רק שאצל כל אחד התמונה שם
שונה, צבועה אחרת,
כאלה שהצבע כבר דוהה, וכאלה שעוד מחכה להתייבש,
חיי המסגרת אצל כולנו קיימים,
יחד ניסע על אותו הכביש במהירות הכי מותרת, יחד נחזור לאותה
קופסא שנקראת בית כשנגמר לו עוד יום כזה...
יחד נסתובב בגלגל ללא מעצור, נשב תחת אותה כוס שמחכה כבר
למילוי נוסף,
וביחד נצעד באותם הרחובות, עם בתים של מספר וכתובות שידועות רק
לנו.

מתנדנדים כמו בובות על חוט, שקשורות לנצח בחוטים של זמן, מחכות
לניתוק שכנראה וכבר לעולם לא יגיע, עולם המסגרת, העולם
המרובע.

מי שגילה את הסוד כבר בטח מרחף לו אי שם, במקום שלא נראה כל כך
לעין רגילה,שלא כל כך נתפס למוח מרובע שחושב דיי בהגיון...
החיים הם מסגרת,
וככל שנשבור יותר מסגרות, הן יבואו שבעתיים....
נסו פעם לחיות נטולי מסגרת, תלויים על קיר בצורת ציור מרוח,
מתגעגעים לבסיס, שאיתן מסביב...
בסוף עוד תתקלפו, ותיצבעו מחדש... הפעם בצבע טרי ויפה, רק
שאולי בפעם הזאת...
ייקח לצבע עוד קצת זמן להתייבש...

מסגרת.