כך עוד אפשר להגדיר את זה,
ובין לבין אני עוד מרגיש חי, משתדל לעורר את הרגש, ההוא שנחבא
קצת אל השיגרה, ההוא שנעלם קצת בתוך המציאות החדשה... לא שרע,
טיפה מוזר... הרבה חדש.
אז לומד לשוט, בזרם החדש, מביט קדימה לאורך הנהר, נזהר לא
להתנגש בסלעים לאורך הדרך, אם כי לפעמים לא ניתן ממש לברוח.
אתם בטח כבר נמצאים שם, עמוק ולא ממש מודעים, או שבכלל שכחתם
לרגע איך זה היה פעם, ומהו הצד האחר.
משתדלים עוד לעוף על אדים של שיגרה, שמרגע לרגע הופכת סמיכה
יותר ורדודה...
כיף לחזור לשיגרה, כי השעמום לפעמים עוד מצליח לכרסם, להותיר
את השפיות די מטושטשת, כי מגיע הרגע, שהכל לפתע מטריף, מטמטם
את החושים,
כי רוצה רק לחזור, לא ממש מאמין שזה אני כאן שאומר, שזה אני
כאן שחושב...
לחזור למסגרת, שצבועה בשפיות.
