"ובכן, מר פרמטר, דיברנו מספיק על הסטודנטים הכסילים המשגעים
אותך עם שאלותיהם המטופשות כמו "האם סדרת פיבונאצי היא סדרה
חשבונית או סדרה מדעית?", אם אני יורד לסוף דעתך. עניין זה
מצריך טיפול ואני ממליץ כרגע על בליעת כמה גלולות הרגעה לפני
כל הרצאה בפני אנשים שהפסיכומטרי שלהם נמוך משבע מאות תשעים,
אך המצב שאתה מתאר הוא הסימפטום ואילו אני מנסה להבין את
התסביך גופו. בפגישתנו האחרונה הפניתי אותך לטיפול בדמיון
מודרך. האם אתה מוכן לשתף אותי בהתקדמותך?"
"לצערי אין כל שיפור במצבי. ניסיתי להשתחרר מהדימוי העצמי
השלילי, להתחבר לשורש שלי, לצאת מהריבוע, אה, זאת אומרת,
הקיבוע..."
"אין דבר, טעות פרוידיאנית. המשך בבקשה."
"מה לא ניסיתי? התרגילים האלה פשוט לא עוזרים! כבר דמיינתי
עשרות פעמים שכל גופי הוא גרף אחד ושאני מחשב את השיפוע בכל
נקודה ונקודה, אבל כמה פעמים אפשר לשמוע: "כפות רגליים - מינוס
שלוש וחצי. שוקיים - שמונה נקודה שש. ברכיים - אפס נקודה אפס
תשע. גב תחתון - מינוס שתיים. ראש נקודת פיתול"?! בחיי שאני
יוצא מתחום הגדרתי! אני מקרה אבוד... אפס... מינימום
מוחלט..."
"מספיק, מר פרמטר. כבר דיברנו על כך שהלקאה עצמית רק מחמירה את
המצב. לעת עתה נפסיק עם הדמיון המודרך, אך אני מבקש לעשות כל
מאמץ להפסיק לראות בעצמך תבנית. כמו כן, צריך לבדוק ברצינות אם
אינך זקוק לפיזיותרפיה לרכישת יציבה נכונה ועמידה זקופה כאנך,
אך זה כבר עניין לאורטופד. בוא נראה, איפה היינו? אם איני
טועה, סיפרת לי באחת מפגישותינו כי אתה חי עם אמך."
"נכון..."
"ומה עם אביך?"
"רצחתי אותו."
"המממ... מעניין, אך כמדומני אין לפרט שולי זה קשר ישיר למצבך
הפסיכולוגי הנוכחי. מר פרמטר, התואיל לספר לי על יחסי זוגיות
שהיו לך בעבר?"
"טוב, האישה הראשונה שעמה חוויתי קשר כמעט כימי... וזה באמת
יוצא דופן, כי בדרך כלל אני מתרחק מהמחלקה לכימיה, מלוכלך למדי
שם... אגב, סיפרתי לך שיש לי נטיות היפוכוונדריות קיצוניות?
בכל אופן, קראו לה גברת אסימפטוטה והיא הייתה פשוט... אישה
שגברים יכולים רק לחלום עליה - צנועה, שקטה, כנועה... רק ענן
אחד השחיר את היחסים בינינו, כמו טעות חישוב קטנה הנגררת לאורך
כל שלבי הפתרון... היא הייתה כל-כך קשה להשגה! כמעט אינסוף
פעמים ניסיתי להתקרב אליה, לגעת בה, למצוא איזו נקודה משותפת
איתה. בתחילת דרכי הצלחתי נראתה מובטחת, אך ככל שנתארכו היחסים
הלכה וקטנה התקרבותי ותסכולי גבר. לבסוף קטעתי את הרומן, נחוש
בדעתי שלא להיות מהלא-יוצלחים המעריכיים האלה, המבזבזים את
מיטב שנותיהם בשמירת אמונים לאישה קרה שלעולם לא תיענה
לחיזוריהם."
"אני מציע לך לשמור נגיעה ביחסיך העתידיים. אך אמור, כיצד
הרגשת אחרי הפרידה?"
"בהתחלה היה נורא קשה. הייתי פשוט שבר ארוך ומכוער, עם הרבה
ספרות אחרי הנקודה העשרונית... לא-ראציונלי בכלל. אך עד מהרה
התאוששתי ונכנסתי ראשי ורובי לפעילות מחתרתית. באותן השנים
הייתי צעיר ואידיאליסט - טרם התייאשתי מבעיות אי-השוויון
בעולם. שם פגשתי את אהובת חיי - גברת נגזרת."
"ומה קרה?"
"היא עברה ניתוח לא-מוצלח ואיבדה עצמה לדעת. כשהשמועה המרה
הגיעה לאוזניי חשבתי שאני עומד להתפרק לרכיבים. כדי להשכיח את
הכאב ביליתי ימים ולילות בפאב כאוטי במיוחד בלב שכונת
המרוכבים, עם כל האספסוף הפסיכודלי הפראקטאלי הזה, שנופל בין
הכיסאות ויושב על הגדר בין המתמטיקה הטהורה לפיזיקה. אם יש
משהו שאני שונא זה פיזיקאים שתמיד מסתפקים בהערכות גסות...
מילא לעגל ספרה אחת או שתיים פה ושם, אבל לקבוע שמטר שווה
לאינסוף כשכל בר בי רב יודע שמטר זה מטר... אבל אני סוטה
מהנושא. איפה הייתי?"
"המממ... יש כאן הרחקה ניכרת... אך נעבור הלאה. הייתה מישהי
אחרת?"
"אהובתי הבאה הייתה מזכירתי החמודה, גברת פרבולה. הכל היה טוב
ויפה עד ששקעתי במשבר אקזיסטנציאלי (קצר אמנם, אך שהושפע לא
מעט מסופה הטראגי של גברת נגזרת) וגיליתי להפתעתי שאלוהים הוא
לא פונקציה. היה חוסר התאמה בין מצב רוחי לחיוכה ולמזגה החיובי
של גברת פרבולה, היחס בינינו נשאר שלילי ואיכשהו התפורר מאליו.
אחר כך יצאתי לתקופה קצרה עם גברת סינוס, אישה יפה עם שיער גלי
שופע וגזרה מדהימה - זווית כפול רדיוס בריבוע חלקי שתיים - אך
היא ירדה במיקוד. זהו, אלה כל הנשים שהכרתי בחיי. המצב חמור,
דוקטור? המצב חמור מאוד, אני יודע, אני מקרה אבוד. אין תקווה,
אני כלום, אני נעלם."
"לא הייתי דואג, מר פרמטר. נראה שחלה התקדמות כמעט לינארית מאז
ראיתיך בפעם האחרונה. דיברנו די והותר להיום, לכן נסיים כאן.
אני מניח שנמשיך להיפגש עוד כמה חודשים טובים. רק דבר אחד לפני
שאתה הולך... הבאת המחאה בסך חמש מאות שקלים על הטיפול? ...
תודה ויום טוב לך מר פרמטר!"