אביה בן ישי / מבטים |
מביט בי, צועקת, בוכה.
כולם מסתכלים, קדימה, למעלה
לא לצדדים.
נאבקת בדממה, ברעש,
בחנק.
שומרת הכול, לא משחררת.
אבל הוא אמר שהוא הפנים,
אך עדיין מסביבי סורגים.
מתפתלת, חסרת חוליות,
תולעת, נחש, זוחלת.
כואב בחזה - לוחץ,
כואב הראש - לוחץ.
הנשמה לכודה
וגופי נתון לכל.
צועקת שמישהו ישמע
והלילה השקט
עוטף באהבה ובשלווה
ומוחי משתחרר
וגופי אובד בו.
ואני שמחה לראשונה בחיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|