אני צופה בך
קלה
גיטרת בס כמו שמיכה קלילה
עוטפת אותך בקצבים שאין מהם גמילה

את ילדה שלי,חולה.
על פרשת דרכים בין כאב לתפילה
ואין מחילה
על כל דקה נשפטת במלוא חומרה
טעויות ודקויות משורה לשורה

את זרה

מילה בין צעקות
שתיקה בין צרחות

ואין עוד כוחות.

והאדם,

כמכלול הוא נובל
אבל עד אותו רגע
מתפתל וקומל
החיים הם סיבוב לא נעים
חוץ מכמה רגעים
יפה מתוכנתים
לנצור לרוב של שחורים.

ואני טובלת באור
רואה אותך שוקלת כניעה

דגל לבן,עד השורה האחרונה.