עצוב לי כאן לבד,
בין הר להר
וביניכם.
אתם לוחשים איש את כוונותיו היפות
ואני מתיימרת להותיר.

לא מגליד לי.
לא נשען לי.
אני חופפת בשלישית והצבע ממשיך לרדת בגעש.
פשע יקר נותר במוחי,
שכבר מנסה זמן רב להעניש עצמים.

כעת, כשניתרתי ממקומי ונבהלתי,
ביליתי כל שניה נותרת
מאמינה בסימפטומים.
והמחלה נידחת
ולא מעזה להגיע.
וכך גם הקש.

פיניתי בנדיבות מקום ריק
לדבר שיגדע את הרעש,
שמישש את כל איבריי מלבד הפועם ביותר.
ניחשתי נכון, זכיתי,
והפרס
מיותר.

מנסה בטיפשות להראות נימוסיי.

שקט מידי.
הקול ברח.
כנראה לילדה אחרת עם דלי אדום
וכף - חול צהובה ונוצצת.
מוכשרת ומנוונת, שרירים.
אומר דברים ללא כוונה, ואתכוון לכך.