הרבה שנים אני יושב כמו מטורף
על הכסא המתנדנד שבמרפסת ונשטף
במחשבות על השגרה שכבר נמאסת
הציפורן שוב נכססת
אז אני תופס את עצמי ומאפס את השעון
מתחיל לספור מחדש את הדקות לאבדון
על כתף ימין מלאך על כתף שמאל שדון
הם רבים בלי סוף אני מרגיש כמו נידון למוות
שאמרו לו להחזיר עכשיו את הציוד
שהולכים להוריד לו מהגב את עול המציאות
אבל אני לא הולך למות אני חייב להיות ריאלי
ולהודות שהאדישות שלי בכלל לא מפריעה לי
יותר מפריע לי שאף אחת לא מציעה לי
לעלות איתה לחדר
cup of coffee fuck of tea
להצליח לעורר אותי ואולי לשלוף אותי
מהכסא המתנדנד שכבר עומד ללא תזוזה
מרוב החלודה שבו וגם בי אחזה

צונאמי דיכאון החיים שלי בדיחה
אם יבוא יגאל שילון ויגיד זו מתיחה
צונאמי של שמחה אקפוץ לי לבריכה
גלים של מציאות מרה יכו בי חזרה

במקום לצאת נגד הממסד ולהפר הוראותיו
לעמוד על שלי כמו עלה עיקש בסתיו
אני סתם נמרח בבית וצופה לי במיטב
של תוכניות שהונדסו כולן עבור קהל רחב
שצמא לעוד כוכב אוי איך שאני נסחב
בסוף אמצע עצמי קירח ומזוקן
בודד עם מוח מנוון
מכוניות יפלטו עשן
ליד ספסל עליו אשן
שיזכיר לי ת'כסא המתנדנד של פעם
בו ישבתי כשלחיים שלי היה עוד טעם

צונאמי דיכאון החיים שלי בדיחה
אם יבוא יגאל שילון ויגיד זו מתיחה
צונאמי של שמחה אקפוץ לי לבריכה
גלים של מציאות מרה יכו בי חזרה

כן יש עוד טעם אולי הוא מר אבל קיים
רק תנו ממתיק מלאכותי כבר לא אכפת לי איכותי או לא
העיקר להשתייך לעם לשיר את התקווה
להפוך פעיל פוליטי לדבר על זכות שיבה
לעמוד על טיבה של ממשלה רקובה
כן זה עתיד נבון נכון? עזבו זה בית אחרון
אני סוגר אותו ואז הולך לסגור חשבון
עם הגזבר של השטן הוא מצלצל בפעמון
אני אציע לו לשבת על כסא הנדנדה
אלך לקפוץ מהחלון הישר ללא נודע
הוא יגיד לי "תודה עשית לי ת'עבודה"
ויקח את הכסא כי זה מתאים לו לשידה
אותה גבה מבחורה שאף פעם לא ידעה
למה לא החזרתי לה צלצול אחרי אותה פגישה
היא חשבה זה סתם ניצול האמת זו סתם בושה

צונאמי דיכאון החיים שלי בדיחה...