יוליוס לאון / עדיי ירושלים |
צמרמורת עדינה נוגסת בעורי, תחת שכבת עור גמליי.
צפוף בפנים, צמרמורת, נטול משינה כמו מקפאין.
צנום, צנום מאי פעם, הקצב כמו קצף עולה הוא בדמי.
אל הרי יהודה, אל אופקים חדשים, מבטי לא זז לרגע,
מגבעותיך הנחות בשלוות הבוקר.
אוויר קר מתקתק מריקבון דת
מטריף את דעתי
ואת אינך יודעת שאת אהובתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|