ושוב דבר מתחיל ושוב דבר נגמר,
אני בודקת בכיסים, שם אין שום דבר.
אני מחכה לעוד סימן לעוד אחד,
אני עומדת בפינה, איתך אבל לבד.
ואיפה הרגע שהבטיחו לי
ואיפה הרגע שחיכיתי לו
ואיפה הוא, אני כבר כאן, עוד מחכה, די מזמן, והוא לא בא, הוא
נעלם אני עוד כאן שוב פעם כאן.
חוזרת לאחור, מביטה סביב
גומרת לשבור את כל המסביב.
לוחצת יד לאיש עם שפם לבן,
אני עוד כאן, שוב פעם כאן.
ואיפה הוא, אני כבר כאן, עוד מחכה, די מזמן, והוא לא בא, הוא
נעלם אני עוד כאן שוב פעם כאן.
והדרכים עקלקלות הן מובילות ללא גבולות, והן לוקחות אותי איתן,
אליו... אני מוצאת שוב נחמה, בודדה אך ערומה, הוא מעליי, אני
תחתיו, ומרגישה כל כך...
מרגישה כל כך...
ואיפה הוא, אני כבר כאן, עוד מחכה, די מזמן, והוא לא בא, הוא
נעלם אני עוד כאן שוב פעם כאן. |
