לפני משהו כמו 3 שנים היתה לי חברה בשם יפעת.
אהבתי אותה מאוד. מה לעשות שהיינו ילדים?
כמה פעמים עוד אצטרך להישבר,
לפני שזה יקרה ועד שזה יתגבר.
דבר לא משתווה לאיך שהיינו יחד,
יקירתי, אז בעיניי לא היה שום פחד.
זה קרה מזמן, היינו ילדים,
עשינו טעויות היינו נמהרים.
אני יודע שבכית כשאמרתי שגומרים,
וחשבת שרק אכפת לי מהחברים.
אבל חשוב לי שתדעי
דבר אחד, שעדיין בליבי.
מאז שאמרתי לך להתראות
חלפו עלי 4 שנים נוראיות.
מעולם לא התכוונתי שכך תיפגעי,
ורציתי שתדעי שזו לא את - זה אני.
והיום אני בטוח שאם נתראה ברחוב,
את תחלפי על פני עם חיוך, אך עם מכאוב,
והלב שלי לא יפסיק לפעום.
אני מחכה שיגיע כבר היום.
מעולם לא גיליתי לך כמה זה כאב לי
כשאמרתי לך שנפרדים, ומה שאת אמרת לי.
דמעות ירדו והייתי קצת בשוק,
מקווה שתסלחי לי ואז אהיה הכי מתוק.
אתחשב בך יותר, לא כמו בעבר,
כי רק כשמאבדים מישהו מבינים כמה הוא יקר.
יפעת, מקווה שאי פעם תסלחי לי... |