אתה אוהב,
חייך הם שלווה טיפשית,
תמימות נעורים שלא במקומה.
ואתה גאה כל כך.
ומה איתי?
צריכה להזדהות?
לשתוק?
ללכת?
או אולי להשלים.
איתך.
אותך.
יש מקום לשינויים,
והם רוצים,
כבר כמה זמן,
לעבור דירה.
אוהבת, וחושבת (אולי יותר מדי)
על אתה.
ועל אנחנו.
ואולי גם על אני.
מצטערת אם טעיתי,
וחשבתי שאני לא אנושית כמו כולם.
למה?
כי פעם הייתי מכורה.
ורק היום צמחו פרחי כח הרצון.
ציפורן לבנה,
של בטחון.