|
עם אקדח ביד ימין ופרח באוזן שמאל
היא מחפשת תשובה.
בדרכים, שנים היא הולכת,
מתי היא תמצא מנוחה?
15 שנה היא תרה למצוא מענה וגאולה.
שני דברים היא מחפשת - לרצוח את רוצח הוריה
או שהרוצח ירצח כבר אותה.
מסע שלא מסתיים, סיפור שאינו נגמר.
עכשיו זאת נקמה, את שלב הצדק מזמן עבר.
עכשיו כשהיא מולו העולם נעצר,
מרימה יד ימין ופתאום טעם מר.
זורקת את האקדח ובוכה נהר.
וכשהוא ספוג בה הוא מורם על ידו.
"תודה" היא אומרת וזהו נגמר. |
|
|
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!
לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.