כל פרח שפגשתי הבוקר דרש בשלומך
אדומים צהובים וסגולים לוטפו בצבעי נחמה.
ראיתיך, מניח סנטר על אדן חלון,
מבטך כלוא בלבך, כלו ימי התקווה.
גלגלי ראשך טוחנים חרדה
משתקפת כעננה משחירה פני אגם.
אתה מהלך בדרך ציה,
כערוץ  חרוך חסום ימים מחשב הקיצין.
(תן לפחד לצנוח, תהיה מדלג משוכה.)

בנו קיים הספק, אשליית הבחירה
חיינו מטוטלת נדחפת גורל, או  קליפה במורד מפל
פטה מורגנה במדבר אנושי הווה ואינו.

הנח לי לשקוע בקמטי פניך
כמאהבת מימים עתיקים
יהיו חרוזים מקשטים קיומנו בתפילה
שתחייה מעבר המילים.
כאן, שריקות השחפים נותנות בי אות של מרחק
בארצות הגויים, אין זהב תפוזים גדל על עצים,
קוטפת רק געגועים קמלים.
לך, זרעי זיכרונות, עוד ינביטו פרחי התשוקות.

מבטך יהיה מלטף ניצני וורדים שפרצו היום לחיים.