פעם כמיהה
כמו שירת הכיסופים
נושא אהבה מתה כאות קין
מנטוע על פלגי מים לחולות נודדים
בין ארץ לשמים
משחק לגלים
בדד מסיר עיניים מכרמל-חיפה
הרי זה אשר היה בך כסנונית השבה למעונה
ושבר בך שבר בצעקת הגוף
ראה בטלטלת הרים בהיותנו לאחד
דממה הוא,
מסתתר מאחורי קרעי עננים
נושא פצע כצלילים שבורים, צרודים
מפליג
משא השתיקה על כתפיי
כעבדות
עולך כבד
מסע לשכחה
והשמש אינה מחייכת, כמו שותפה
כמו טעיתי בתקווה
ולפתע
בעודי משתרג אל הבדידות ללא נחמה
בדרכי אל מחוזות רחוקים, עלומים
במעבורת נהר זנוחה, בוגדנית
ז ר ח ת ב י
ושקי השינה הפכו לאחד
ועיניים שהעתיקו כחול שמים
כל כך הרבה עיניים
היו לי
את
רק את
נחמה
ותוהה
האם שוב
הצלקת הישנה לא נשכחה
ובסיפון חיי מזכרות ושריטות
אדע,
התדעי
אהבת עבר לא
תשביע רעב
בלחם אתמול. |
