אלישי מוסטקי / פסימיות אופטימית |
מרחף בחשיכה, מחפש מקום לנחות
מרוב שקט לא שומעים את השפיות נעלמת
הדממה צועקת, גם לה נמאס להיות לבד
העצב בעיניים מדבר
הוא לא רוצה לחיות יותר
עננים שחורים ולילות לבנים
עוד יום נמחק מהספרים
כל הימים נראים אותו דבר, אז בשביל מה צריך גם את מחר?
איפה התשובות לשאלות ומתי המבחן הזה נגמר?
החיים הם מכשול בין הלידה למוות
מסע ההלויה מתחיל מציר לידה קטן
מטרת החיים היא להכיר אנשים
שיספרו עליך סיפורים באזכרות וטקסים
וכשהכל נגמר, ואין יותר מחר
מה תוכל להגיד לעצמך?
האם מיצית את החיים, או שהם מיצו אותך?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|