הוא דופק בדלת
הוא רוצה לקחת אותי
הוא שמע את התפילות שלי בלילה
הוא ממשיך לדפוק בדלת
אימא שומעת, אבל לא פותחת
הדפיקות מתחזקות
הדפיקות בדלת
הדפיקות בלב
אימא עם דמעות
אני מאושרת
אימא רוצה שאני אשאר כאן
אני רוצה ללכת
אימא חושבת שיש עוד תקווה, שאני יכולה להילחם
אבל אימא לא יודעת, שאני כבר איבדתי תקווה מזמן
הוא ממשיך לדפוק!
לא מתחשב בנו בכלל
תן לפחות להיפרד
חמוד, הוא בא מהדלת, רצה לעשות את זה בצורה אלגנטית
נתתי חיבוק, השארתי מכתב, עשיתי שיחה אחרונה ונעמדתי בחדר
בדיוק באמצע
לבד ובשקט
הוא מגיע אליי
ממש מרחק של נגיעה ממני
פתאום הכל עובר לי בראש
הטיול מכיתה ב', הנשיקה הראשונה, היומולדת של גיל שבע
כשחושבים על זה, לא הכל היה רע
היה גם טוב
אני רוצה להתחרט! -לוחשת-
אבל הוא רק מתקרב אליי יותר
אני רוצה להתחרט! -צועקת-
לא רוצה ללכת! לא רוצה!
הוא עשה מן מבט אכזרי כזה, מבט של "מאוחר מדי"
ניסיתי לברוח
אבל הוא נעל כבר את כל הדלתות (כנראה שיש לו ניסיון...)
בבקשה, תן לי ללכת?
שיט
מאוחר מדי