לאיילת רובין יש את כל מה שחלמה עליו. בית גדול, בעל אוהב,
שלושה ילדים מקסימים, חברות טובות שתומכות, עבודה שמפרנסת היטב
וגם כלב נחמד. לאיילת רובין יש גם פנטזיה. כל יום מחדש היא
מקווה שהיא תתממש.
היום של איילת מתחיל ב-6:00 כאשר היא קמה. מפעילה את מכונת
הכביסה ויוצאת לריצת בוקר עם הכלב ביחד עם עוד חברה. ב-6:30
היא כבר שוב בבית, מעירה את הבעל והילדים, נכנסת למקלחת זריזה
ולובשת חליפה אביבית. מברישה את שערה הצבוע באדום, מאפרת בדיוק
את עיניי הדבש שלה ומתבשמת קלות. עוברת שוב אצל הקטן בחדר
ובודקת שהוא כבר לבוש, קולעת בזריזות צמה לבתה הגדולה, עוזרת
לאמצעי להכין את התיק לביה"ס ורצה לסיים להכין את ארוחת הבוקר.
איילת מבקשת מבעלה שיעזוב את העיתון וילך לבדוק מה שלום הקטן.
האמצעי כבר בולס קורנפלקס והגדולה שותה שוקו. הכלב קצת מסתובב
לה בין הרגליים אז היא זורקת לו פרוסת טוסט לצד השני של המטבח
והוא עוזב אותה. הנה בעלה חוזר עם הקטן ומתיישב לשתות את הקפה
שלו, ואוכל מאפין שוקולד שהגדולה הכינה אתמול בערב יחד עם חברה
שלה. השעה כבר 7:30 וצריך לצאת מהבית. בעלה לוקח את הקטן לגן
והיא את הגדולים לביה"ס. לקטן יש קצת קשיי פרידה אבל היא לא
מודאגת. פסיכולוג הילדים אמר שעוד מעט הוא יתגבר, ובאמת, הוא
כבר כמעט לא עושה בעיות. נשיקה חטופה לבעלה בתוספת לק האוזן
(שמזכירה לה את מעשיי ליל אמש), והנה הם כבר מחוץ לבית. אין לה
זמן לאכול או לשתות אז היא גומעת בזריזות כוס מים. מחוגי השעון
נעים במהירות והילדים כבר חגורים באוטו, והנה הם יורדים
מהאוטו. נשיקה לשניהם ולעבודה.
בדרך היא עוברת ליד "מוקה", בית קפה פינתי. יש חניה ריקה בדיוק
מול הכניסה והיא מתלבטת בינה לבין עצמה האם לעצור ולשתות קפה
איטלקי ולאכול קרואסון שקדים חם וטרי.
'הבוקר', היא חושבת בליבה, 'אעצור ב"מוקה", אשתה קפה, אוכל
קרואסון שקדים ואאחר לעבודה.' זו הפנטזיה היומית שלה.
מכונית שצופרת מאחוריה מנערת אותה מחלומותיה. 'סליחה', היא
אומרת לנהג שמאחוריה וממשיכה לנסוע בדרכה לעבודה. וכך מסתיימת
הפנטזיה היומית של איילת רובין.