פתחתי את דלת חדר האמבטיה ודשדשתי את הכיור.  מביט במראה
ומפהק. לא זוכר מתי התעוררתי, האם אני עדיין ישן?  לאאא.
שוטף את מברשת השיניים וסוחט עליה משחה. החומר הזרחני הזה תמיד
הטריד אותי, במיוחד היום נראה כאילו הוא לא מפסיק לצאת
מהשפופרת. הפסקתי לסחוט אבל המשחה המשיכה לצאת ולצאת עד שלא
נותר מאומה בשפופרת, זולגת על שולי הכיור ומתאספת לשלולית חסרת
צורה בקרקעיתו.  בהיתי בשלולית במשך פרק זמן ארוך ולבסוף טבלתי
את המברשת בשלולית הדביקה כשלפתע נפער בגוש הירוק פה ענק מוקף
שיניים חדות שניתר ותפס אותי בנשיכה אימתנית את המברשת ואת כל
כף היד.  בעודו מהדק את אחיזתו החל הדם לזרזף מצידי הפה
הסוריאליסטי והרגשתי איך כף היד הופכת להיות פחות ופחות שלי
ויותר ויותר שלו.

התעוררתי בבהלה לבוקר כחול ונורמאלי כשרק המצעים הקמוטים
מעידים על זוועות הלילה.
השעון מראה 8:30. מאוחר והעיניים מבקשות להיעצם ולזכות בעוד
דקות שינה גנובות בעודי יודע שדקות אלו לא יביאו כל מנוחה וכל
אחת מהן תהייה 60 שניות של סיוט.

אני לא יודע מתי החלו הסיוטים ללוות אותי. עד כמה שאני זוכר הם
תמיד היו שם, ממתינים, מאחורי העפעפיים, נכונים לזנק.  רק
בתקופה האחרונה הבנתי שזה אינו מצב נורמאלי, לקח לי זמן להבין
שכל האנשים סביבי ישנים כל לילה שינה שקטה ובדרך כלל גם נטולת
חלומות.
באחד הניסיונות המוקדמים להפטר מהם מילאתי יומן חלומות. חשבתי
שאם אכיר אותם הם יפסיקו להטריד אותי או לפחות אתרגל אליהם אבל
חודש שלם אל ניסיון הותיר אותי עם עשר מחברות מלאות כתב יד
צפוף, בלתי יציב ובלתי קריא וללא כל שינוי.

יורד מהמיטה ומדשדש למקלחת. מהמראה בוהה בי פרצוף מוכר דרך
עיניים נפוחות ומושחרות תחושת דז'ה וו תוקפת אותי. אני שופך
מעט ממשחת השיניים לכיור, מתגרה בה במבטי לעשות משהו, להעז
לזוז. שום דבר. ליתר ביטחון אני דוחק בה בקצה המברשת.
מדשדש למטבחון ומכין כוס קפה גדולה וחזקה שתחזיק אותי ער ככה
שאוכל להגיע לעבודה בלי להיהרג או להרוג מישהו בטעות. ליתר
ביטחון הכנתי עוד כוס לאחר שהגחתי לקרבי את הראשונה.
מקלחת קרה...צחצוח...ואפשר לצאת.
עוצר ליד הדלת ונזכר. ניגש חזרה לחדר השינה. ליד המיטה...קופסת
כדורים. מרים וקורא: "סליפי ג'ל ושיהיה לך לילה טוב". מחייך
במרירות ומשליך את הקופסא כולה לפח שם היא משתכשכת קצרות עם
אחיותיה למקצוע מהחודש האחרון.

כדורי שינה, המצאה מבורכת שמביאה מזור לציבור רחב שמתקשה
להירדם. לי אין בעיה להירדם ולישון ברצף כל הלילה והיום שאחריו
אבל בגלל הסיוטים אני מתעורר כמו אחרי קרב. בעצם כמו אחרי רצף
של קרבות, נפילות, בריחות ורדיפות. למרות הכול, חפיסות עם
כיתוב כמו "גוד נייט ולילה טוב" היו מעוררות בי תקוות ללילות
מתוקים. בדרך כלל התקוות לא היו מחזיקות את הלילה ולפעמים
אפילו פחות.

"אחי, מה העניינים? אתה נראה נורא...כרגיל" זורק אלי בחיוך.
מכל המכרים הידידים והחברים, אלי הוא היחיד איתו חלקתי את
הסוד.
"כמו שאמרת, חראגיל".
"ניסית להגדיל את המינון של גלולות השינה? אולי זה יעזור לך
לקום עם חיוך יא פרצוף תחת".
"תגיד, אתה מסתלבט עלי או שאתה מנסה לגרום לי לא להתעורר"?
"ברור שאני רוצה שלא תתעורר. אתה חושב שאתה סובל? אתה יודע כמה
זה כואב לראות את הפרצוף המכוער שלך כל בוקר?" אמר אלי בחיוך
רחב.
"חה חה חה, ההומור שלך עוד יהרוג אותך"
"אבל ברצינות, שמעתי על משהו חדש שאולי יעזור..."
"יעזור כמו מחברת החלומות, שוקו לפני השינה או כל פטנט אחר
מהאלף שכבר ניסיתי?"
"לא רוצה לא צריך"
"אחי, אל תיעלב ותפסיק עם הפוזות. יאללה שפוך."
"לא מזמן שמעתי על משהו שנקרא חלומות צלולים, זו שיטת מדיטציה
שעובדת דרך שליטה בחלומות. אולי ככה סוף-סוף תשלוט אתה בחלומות
ולא הם בך."

"הלילה חלמתי שאני פרפר, עף מפרח לפרח עד שנשתכחה ממני
האנושיות. לפתע התעוררתי מהחלום והופתעתי לגלות שאינני אלה
עצמי. כעת שוב איני יודע אם אני אדם שחלם שהוא פרפר או פרפר
שחלם שהוא אדם."
חלום הפרפר מאת טצואנג-טסה.

מלבד ריח הקטורת שהכה בי בחוזקה עוד מקצה המסדרון, הדבר הראשון
בחדר שהבחנתי בו היה המדריך שישב במרכז. הוא הביט בי במבטו
החודר ודיבר בקולו השליו. הדבר השני שהשגחתי בו היו דברי
המדריך.
"...להפטר מהסיוט, אני לא יכול לאמור זאת בצורה פשוטה יותר.
המטרה הנראית והמיידית היא לעזור לכם לשלוט בחלומותיכם במודע
כדי להתעלות מעל הסיוט"
העליצות שאחזה בי מנעה ממני להקשיב לדבר וחצי דבר שנאמר בהמשך
הפגישה. בחלומותיי הוורודים לא ציפיתי לעזרה כה ברורה, מיידית
ונכונה.

לאחר השיעור הוא ניגש אלי.
"שלום, אני שמח לקבל חבר חדש לדרך"
"הי, אני שמח להצטרף, במיוחד אחרי ששמעתי אותך"
"אחלה, מה הביא אותך לכאן?"
"חבר שלי, אלי, המליץ לי על הקבוצה. הוא חשב שהיא יכולה לתרום
לי מאוד"
"למה?"
"אני סובל מסיוטים על בסיס לילי וחשבתי שאם אצליח לשלוט
בחלומות שלי הסיוטים יפסקו"
"אההה...אתה צודק אבל מטרת הקבוצה היא לא ללמוד לשלוט בחלומות,
זהו אך ורק אמצעי, כלי שאנו רוכשים כדי להגיע להארה"
"אז למה התכוונת ב 'להתעלות מעל לסיוט'?"
"לא התכוונתי לסיוט עליו אתה מדבר...תסתכל סביב, יש סבל בעולם.
אתה סובל מסיוטים ואולי מדברים נוספים. לפעמים אתה מתרגז,
לפעמים משתעמם. בקיצור לא תמיד אתה נהנה מהחיים. זו הרמה בה
אתה חי, מנסה להפטר מהרגעים הלא נעימים רודף אחר הכיף.
לפני כ-2500 שנה קם אדם והאיר את הבעיה מכיוון אחר ובנוסף גם
כיוון אותנו אל הדרך שבה נוותר על הסבל. בגלל זה דיברתי על
להתעלות מעל הסיוט שכן איך תקרא למצב בו אתה סובל ואינך יכול
להתעורר אם לא סיוט?"
"ואיך שליטה בחלומות עוזרת?"
"יש הרבה קווי דמיון בין החלום למציאות, יותר ממה שהרוב
חושבים. כאן אנו בוחנים את הממשות בחלום והחלום במציאות. רוב
האנשים חולמים בלי להיות מודעים לכך, רוב האנשים אף חיים בצורה
שכזו ויש עוד קווי דמיון רבים בהם תוכל להווכך אחרי שתשלוט
בחלומותיך"
"אני לא בטוח שאני רוצה ללמוד מעבר לכך, אני רק רוצה לחיות
כאדם רגיל"
"אף אחד עדיין לא הצטרף כחניך מתוך מטרה לזכות בהארה, הרוב
חשבו ששליטה בחלומות זה פשוט דבר מגניב. אפשר לחיות חיי עושר
חלומיים, לפגוש בחורות שלא יסרבו לגחמותיהם לעולם ועוד אלפי
רעיונות" והוסיף בחיוך "עד היום אף אחד לא עזב למרות שרבים כבר
שולטים בחלומותיהם היטב. אם תרצה להצטרף תוכל להתחיל בתרגיל של
זיכרון חלומות. עד המפגש הבא כתוב יומן חלומות..."
"אני חושב שעברתי את השלב הזה, ביליתי את החודש האחרון במילוי
עשר מחברות בחלומות. הבעיה שלי היא לשכוח אותם, לא לזכור"
"אז בוא ננסה להתקדם קצת. לפני שתוכל לשלוט בחלומות אתה צריך
להיות מודע להם. כל מתי שתוכל במהלך שעות הערות שאל את עצמך
האם אתה ער. תנסה להפוך את הבדיקה לאינסטינקט, רק כך היא תוכל
לעבור אל חלומותיך ומתי שהוא גם תשגיח בעובדה שאתה חולם"

השמש קפחה ממעל בעוז בעודי חופר בגינה תעלות לצינורות ההשקיה
המתפתלים
האם אני חולם?
את השקט של השבת פילח הציוץ המוכר של מהדורת חדשות המדווחת כי
נפגעו X אנשים בתאונה, נעצר סוחר סמים ו...העולם כמנהגו נוהג.
נראה שאני ער.
בטריקת דלת ומכנסי טייץ יצאה יונית לחצר השכנה בסערה תוך ביצוע
סלטה עם צוקהרה כפולה.
"יונית, את עשית הרגע סלטה בחצר או שאני חולם?"
"אתה חולם חמוד"
"אז אולי תבואי לכוס קפה?"
"בחלום!"
כנראה אני באמת ער, היא אף פעם לא סבלה אותי.
ניגבתי את הזיעה ממצחי, לקחתי שלוק ארוך מבקבוק המים הקרים
ופניתי לסקל את ערימות האבנים שכיסו את החצר.
בעודי מתכופף כדי להעיף את האבן הראשונה תמהתי מאיפה הגיעו כל
האבנים האלו פתאום. ההבנה הכתה בי כברק: אני חולם!

התעוררתי בפתאומיות, זוכר בקושי קרעי יד נשלחים אלי מתחתית
ערימת האבנים אך זוכר היטב את הסיבה בשלה התעוררתי...ידעתי
שחלמתי! את זה שווה לרשום במחברת החלומות.
האם אני ער?
כן, בטח שאני ער.
עד אור הבוקר לא הצלחתי להירדם, מצפה לפגישה הבאה עם הקבוצה.

ראש ממשלה משושלת טאנג נחשב לגיבור בשל הצלחותיו כמנהיג מדיני
וצבאי ועם זאת ולמרות כוחו ועושרו הוא החשיב את עצמו לבודהיסט
אדוק וצנוע וביקר בכל הזדמנות את מורה הזן שלו כדי ללמוד
תחתיו. נראה היה שהם מסתדרים היטב והעובדה שהאחד היה ראש ממשלה
לא השפיע על טיב היחסים בינם, יחסי מורה נערץ ותלמיד מכובד.
יום אחד שאל ראש הממשלה במהלך ביקור את מורו: "כבודו, מה הוא
האגו לפי הבודהיזם?"
פני המורה אדמו באחת ובטון מתנשא ופוגע זעק: "איזו שאלה מטופשת
היא זו?!"
התגובה הלא צפויה זעזעה את ראש הממשלה ופניו קדרו.
ואז חייך המאסטר ואמר: "זה כבודו, הוא האגו"

"כדי לוותר על הסיוט עלינו להתעלות מעל לאני.
כדי להתעלות מעל לאני עלינו להבין אותו!
האם אני הוא הגוף הזה? אם תקרה לי תאונה וידי תיכרת האם אהיה
פחות אני? האם אהיה אני אחר?
האם אני הוא הכסף שלי? הרכוש שלי? ואם אאבד את אלו?
האם אני הוא החוויות שלי? האהבות? השנאות? ואם אאבד את
זיכרוני?
האם אני הוא התחביבים שלי? ההרגלים שלי?
בואו נעשה תרגיל, חישבו על הדבר שהכי מאפיין אתכם, משהו
שבלעדיו המכרים הקרובים לכם יחשבו שהשתגעתם. אולי זו משרת
המנהל הנחשבת, אולי זו המכונית החדשה שחונה מתחת לבית או אולי
חוש ההומור או סתם ציניות. משהו אופייני.
...חשבתם? עכשיו מידטו על חייכם בלי אותו דבר" גיא הגביר מעט
את המוזיקה.
סביבי שקעו החברים אחד אחר השני עמוק יותר ויותר לתוך עצמם.
פקחתי עיניים בבהלה כשגיא הניח לפתע יד על כתפי ולחש: "מה קורה
איתך? הכול בסדר?"
"אממ...קצת קשה לי להירגע, רציתי לדבר איתך, אתמול בלילה
הצלחתי לזהות חלום אחד"
"וואוו, זה ממש זריז. אנשים מתרגלים שנים לפני שהם מצליחים
לזהות חלום בפעם הראשונה, כל הכבוד. ומה קרה אחרי שזיהית את
החלום?"
"כלום, פשוט התעוררתי מהשוק"
"OK, בפעם הבאה תנסה לשמור על קור רוח. תנסה להביט היטב מסביב.
לא כדאי לך לנסות משהו קיצוני יותר מדי כמו לעוף כי זה עלול
להעיר אותך אבל טייל מסביב, נסה לפגוש חברים, תזרום"
"OK"
גיא החליש את המוזיקה.
"פיתחו את העיניים לאט" ולאחר זמן שארך כנצח שאל "מישהו רוצה
לחלוק חוויות?"
מספר ידיים מהססות התרוממו.
"דמיינתי את עצמי אחרי תאונה מרותק לכיסא גלגלים וכך לא יכול
להמשיך בתחביבי הספורטיביים"
רואים, חשבתי לעצמי בעודי מתבונן בגוף השרירי הממלא עד להתפוצץ
חולצה הדוקה.
"נראה לך שהשתנית? האם לא היית עצמך בגלל הגוף הפגוע?"
"לא, הייתי אותו הדבר בדיוק, קצת יותר משועמם ועם יותר זמן
פנוי. כנראה שהייתי מוצא תחביבים יותר ביתיים"
"מה עם מרירות על הפגיעה? אולי הרגשת אפסות ופגיעות?"
"קשה לי לאמר שחשתי משהו כזה"
"OK, עוד מישהו?"
"אני דמיינתי את עצמי מובטל. בתור אחד שהעבודה היא מרכז העולם
עבורו הרצתי תסריט בו התפטרתי וביליתי את הימים בשקט"
"והאם הרגשת שינוי בעצמך?"
"לא ממש, היה לי יותר זמן פנוי אבל חוץ מזה כלום לא השתנה"
"האם הימים לא היו ריקים יותר? משמימים? חשש מיציאה מהשוק,
יציאה שתקשה על כניסה חזרה?"
"לא, האמת היא שלא חשבתי על זה ככה"
עוד אצבעות הורמו ועוד חוויות הועברו עד שלבסוף אמר גיא:
"כולכם ודאי מכירים את הפתגם 'אל תדון אדם עד שתגיע למקומו'
ובכן, כולכם סיפרתם לי על שינויים קיצוניים באורח חייכם וכולכם
טוענים ששום דבר יסודי בכם לא השתנה. מניסיוני עלי לציין כי
אחרי שאדם חווה טראומה, כמו שניסיתם לדמיין, הוא משתנה באופן
מהותי ובמקרים קיצוניים עלול להפוך את עורו לחלוטין. ועדיין
אני שואל, האם האני הפנימי אכן משתנה או שמדובר רק באופן בו
מציג האדם את עצמו כלפי חוץ?"
חשתי איך אני שוקע לאיטי לתוך בריכת המילים החמימות הבוקעות
מפיו של גיא. כבר לא היו שם מילים אלא רק טון מרגיע ומלא
שלווה. לפתע פנה אלי ושאל: "ואתה, מה אתה הרגשת?"
דבריו העירו אותי כמטח מים צוננים לתוך מצב ערני יותר מכזה
שחשבתי לאפשרי. כל התשובות האפשריות רצו בראשי ונעלמו, משאירות
מאחור ריק. ובתוך הריק הדהדו המילים: "האם אני ער?"
לא!
גל נוסף של התעוררות עבר עלי, גל ששטף אותי בעוצמה רבה פי כמה
מהגל שעבר בי רגע לפני ומצאתי את עצמי מתעורר לאותו המקום
בדיוק בו הייתי לפני רגע ועם זאת שונה באופן מהותי, שוני בלתי
ניתן לתיאור, שוני שנמצא לחלוטין מחוץ לממלכת המילים.
שמעתי את הקול הפנימי ממשיך בקריאתו: "קומו! עורו!"