|
חברתי להמיית גופך
באתי למעגנייך
הפלגתי ארכה ארכה
עתה,
מפרשיי שטוחים לפנייך
דגלים לבנים
כיונה מסולק ביד אלוהים
צל ואהבה את לי
בחמדתך
הרתעת נינווה מהרסיי
סבוני גם סבבוני
ואת
נווה לי
באתי אלייך
עיר פרזות היית לאוני
סבבתיך שבעה
לשובעה
כל מחמדייך היו לי עדנה
ולא שלחתי מרגלים
ארצך
שפעתה
מנחה פרושה לפני
מתת
לי
בי נשבעתי
לך אני
ידיי חולקות כאב תענוגייך
מברך אני
כל ערגתי אצורה
דרור משולח
נתתי
בך
כל מראותיי אצרתי
תרמילי השחוק, אבני היקר
צבאות גלי מותניי
תמורה בבשרך
אני העבד אוהב
שבי בגופך
א
ת
לי. |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.