|
היה זה באמצע ארוחת הצהריים במחנה כשהסירנות הופעלו...
המדריכים שלנו הסבירו לנו שלכל בקתה יש מקום מחסה מיוחד.
אנחנו "בקתת זבולון" היינו מתחת לאולם ענקי עשוי עץ.
ומדי פעם הטיפות הגדולות חדרו דרכו הישר אלינו.
הציניות שלי לא הייתה במקום אבל כשראיתי את חבריי לבקתה לחוצים
וחוששים הייתי חייב- "מקסימום נמות"...
מה הייתי יכול לעשות? אם לא הייתי ציני גם אני הייתי נסחף
למעגל הפחד...
אבל עברנו את זה...
בקושי. |
|
|
יש לי פרפר ביד.
אני אשחרר אותו,
ואם הוא יחזור
סימן שהוא שלי,
ואם יעוף- סימן
שלא שברתי לו את
הכנפיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.