|
היה זה באמצע ארוחת הצהריים במחנה כשהסירנות הופעלו...
המדריכים שלנו הסבירו לנו שלכל בקתה יש מקום מחסה מיוחד.
אנחנו "בקתת זבולון" היינו מתחת לאולם ענקי עשוי עץ.
ומדי פעם הטיפות הגדולות חדרו דרכו הישר אלינו.
הציניות שלי לא הייתה במקום אבל כשראיתי את חבריי לבקתה לחוצים
וחוששים הייתי חייב- "מקסימום נמות"...
מה הייתי יכול לעשות? אם לא הייתי ציני גם אני הייתי נסחף
למעגל הפחד...
אבל עברנו את זה...
בקושי. |
|
|
בלונדינית אחת
התקבלה לעבוד
בחברה הבונה
כבישים.
היא קיבלה משימה
לצבוע פס באמצע
הכביש.
בשעה הראשונה
היא צבעה 100
מטר.
בשעה השניה היא
צבעה 50 מטר
נוספים.
בשעה השלישית
היא צבעה עוד 20
מטר.
מנהל העבודה
ניגש אליה ושאל
אותה, "למה ככל
שהזמן עובר את
צובעת פחות
ופחות?"
"כי ככל שאני
מתקדמת יותר",
הסבירה לו
הבלונדיני, "ככה
לוקח לי יותר
זמן לחזור
לדלי..."
בלונדינית
בהכחשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.