|
איך זה לחיות בעולם בו זיכרונות מסרבים להימחק?
אתה שוב שותק.
כך נחרטת בזיכרוני
ישבת אז ימים ולילות מול מסך מרצד
ומאחוריך הקיר הגדול
וכתמי תמונות חקוקים בו תחת צבעי היסוד המתחלפים.
חיפשת אז את עברך, החומק בין הצללים
לפתע עלה זיוף הכינור, המוסיקה התגברה
על כל מכשול, צעקת אישה נשמעה כחלום בלהות
ואז הגיח היצ'קוק, ובידו המצלמה
או שמא היו אלה החיים שלך?
והדמיון תמיד יעלה על כל מציאות
והפחד לא יאפיל על הצלילות
ואתה עוד שואל ושואל שאלות
לבטח ימצאו אותך ביום מן הימים
תשובות
מתוך הסדנא ה- 62 כאן בבמה. מחווה לסרט "הוידוי" של הבמאי
והגאון רובר לפאז'. |
|
|
פעם בארבע שנים
יש אולימפידה,
אנחנו שולחים כל
מיני מתמודדים
שחוזרים מקסימום
עם ארד או במקרה
היותר מחמיא
כסף,
חודש אחרי יש את
אולמפיאדת
הנכים, שכשהם
חוזרים יש מטוס
מיוחד שמביא את
המדליות, אנחנו
הארה"ב של
המדליות.
שזה מרגיע אותי,
כי אם מחר תיהיה
התפוצצות
גרעינית וכל
העולם יפגע,
כולם יהיו נכים,
אנחנו מנצחים את
כולם.
עמוס מהמוסד
מוצא נחמה
בפרוטזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.