מחפשת אותך, אך אתה נעלמת.
בוכה לך, אך אתה הלכת.
ועכשיו אני בודדה,
בי יש רק את ההרגשה.
נזכרת שוב באותו הלילה.
כל פרט אני זוכרת, מרגישה
את החושך והאור,
את החום והקור,
את פניך ופניי,
את ידך מלטפת את שלי,
ללא מילים.
שקט, ידך כרגע מעבירה זרם על ידי.
רק אותך מרגישה כל כך קרוב, פה, איתי.
את עינייך,
איך אותן אוציא מהראש?
עוצמת עיניים והן מופיעות.
ולא רוצה שהן יופיעו.
אבל כן רוצה.
רוצה לא לאהוב אותך יותר.
אבל כן רוצה.
כי אתה פשוט אתה.
ומה עכשיו אני עושה, באיזו החלטה
חושבת עליך אבל זה אסור.
אתה פשוט מקרה סגור.
אתה לא שלי.
אתה שלה.
כל כך מבולבת.
כל היום חושבת.
לא מגיעה לכלום.
זוהי הדרך לשום מקום.
אולי הדרך הנכונה היא להגיד כל הזמן
אתה לא שלי, אתה שלה.
אבל את זה כבר ניסיתי,
ואז רק בכיתי,
כאבתי,
שתקתי,
רעדתי.
אז מהי ההחלטה?
איך מגעים להחלטה נכונה כשזה מגיע לאהבה?
בינתיים,
אתה לא שלי.
אתה שלה. |