השקר לבש עצבות.
והוא מספר לי שאחריך
העולם ריק מאהבה
והאנשים מתהלכים בו
לבושי שק ואפר.
ואם אתכחש לו?
האם יניח לי?
שמא תחזור
מתוך השברון הזה -
ותאחה לי
את הנפש הפרומה?
זו אשר
משכת בה
בכל חוט אפשרי
והפכת את חיוכיה
ללבוש תכריכים?
השקר לבש עצבות.
והוא מצייר לי
את דמותך
כל אימתי שאני
משתוקקת להאמין
שעוד אפשר,
ושמותר לי לפעמים,
לחשוב על אחרים -
בלעדיך.
ואני יודעת!
יודעת בוודאות!
שהייתי שונאת אותך
באופן שאינו
משתמע לשני פנים.
ואני יודעת!
שהייתי מייחלת
למותי
רק לא לחוש
בנשימותיך
על עורפי
בבוקר המחרת.
אך האהבה הזו
לא הותירה אותי
שפויה לעיסוקים
של מה בכך...
כי אך אותך רציתי
בכל הדרכים -
שיכולתי לחשוב
ובכל הנימים -
שהתייסרו בתוכי. |
