הרוח הקרה שמקפיאה את עצמותי,
מכאיבה פחות ממבטך, שלא זיהה את פני.
אינסוף שתיקות נושבות עכשיו,
והקיר ביננו מעורפל כמו עב.
החורף שוב חזר לכאן
ואיתו שב הגשם כמובן.
הגיעו גם הרוח והקור
אז מדוע אתה ממאן לחזור?
אומרים שהגשם שוטף את הכל,
ואחריו באה השמש שמאירה את העולם
והכל נקי, שמח ומושלם.
בגשם שלי, בכל טיפה יש זיכרון,
שמחמם לרגע את הלב
ובסוף משאיר אותי בדכאון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.