בכי של תינוק, ואני יודע שכבר בוקר. מה זה תינוק? זה אח שלי,
הוא כבר בן ארבע... ככה הייתי כשהייתי בן ארבע? סליחה אמא!
ואני שוכב במיטה בעיניים סגורות, נאבק על עוד כמה חזיונות שבהם
אני אגע בך קצת. לא הרבה, רק קצת, ורק איפה שמותר, שלא תגידי
שאני סתם חרמן. למרות שלפעמים את רוצה שאהיה, לא?
הייתי אמור להתעורר כבר לפני רבע שעה, אבל אני עוד במיטה. ברור
לי שכשאני אקום, אתלבש, ואנסה לשווא לתת לשיער שלי צורה כלשהי
שתזכיר אופנה אנושית מודרנית, אני רק אכשל שוב.
אני כבר בחוץ, מאחר כמובן. המורה תרשום אותי, תלך לי מנה, וזה
כל כך מטריד אותי שאני מאט. את עדיין אצלי בראש, אלא שעכשיו
אלו חזיונות עתיד, מה שיקרה כשאני אראה אותך.
שוב הלב שלי ירעד, שוב הדם יעלה לי לראש, שוב אני ארגיש שאם
אני לא קופץ עלייך כאן ועכשיו מול כולם, אני פשוט משתגע!
ואת תביטי באותו מבט של "מה לעזאזעל אתה רוצה ממני?!" ואז
העיניים שלך ינדדו אל עבר השיער שלי, וחיוך יתגנב אל פיך, ואז
צחוק. "תסתפר כבר יא חמור!"
לפחות גרמתי לך רגע אושר קט, אז אני שמח.
כל השיעור אני אשב מאחורייך ואנסה למשוך את תשומת ליבך, ואת
תתעצבני עליי.
בהפסקות אני אחפש אותך במבטי, ואגלה אותך עמוסה... כל החברות
שלך באות כדי לספוג מעט מכל מה שיש לך להציע, הידע, האישיות,
העיניים...
והמטומטמות האלו, יימח שמן, אפילו לא יודעות מה יש להן. את הרי
מדברת איתן כאילו זה עניין של מה בכך, כאילו זה קבוע.
"נו מה אתה מסתכל עליי?! די!"
ואני אפילו לא שמתי לב... התת מודע שלי פשוט חיפש לו קצת אושר
בלי שידעתי, ובאופן אוטומטי הניח את עיניי בתוך עינייך...
והלכתי לאיבוד.
כשאני פתאום מבין שהרגע עברו חמש דקות בהן ישבתי והערצתי אותך
במבטי, אני קם לפתע ובורח מהכתה. הגזמתי. חציתי את הקו, ובקרוב
אנשים ישאלו שאלות.
שידעו מצידי, אני גאה, רק לא רוצה להרגיש עירום יותר... מספיק
את מפשיטה אותי. קר לי!
חברים כבר לא יודעים מה להגיד. "אתה צריך לשים זין, יש עוד
הרבה דגים בים!"
"היא לא דג... היא לוויתן!" מגחך אחד, ואני נכנס בו... ממש
חזק... משחררים אותו עוד יומיים, איבדתי עוד חבר. אני חיית
פרא.
לפעמים אנחנו מדברים, את מחייכת וצוחקת, כי אני מצחיק, כמו
ליצן. ובזמן שאנחנו מדברים את לא שמה לב איך החזה שלי רועד
מתחת לחולצה בגלל שהלב דופק כל כך מהר, ואיך שהעיניים שלי
אומרות לשלך במבט תחינה קטן, "היי שלי...בבקשה... היי שלי!"
אוי קיבינימט, מה אני צריך את זה?!
אני אכנע לנסיונות הריבים-בצחוק שלך, אז נריב, נצעק, נפגע,
ואני אבכה, כי נשבר לי הלב. אני אבכה כי יהיה לי רע שאני פגעתי
בך, שאולי את יושבת בבית עם לב קצת שרוט, בגלל מה שאמרתי
ועשיתי. וכי אני מאבד אותך...
וככה כל הלילה, אני אשכב לי במיטה, עם עיניים רטובות, אף כואב
וכרית רטובה ומלוחה, ואחשוב איך להחזיק עד הבוקר, איך להתאפק
עד שאראה אותך שוב ואתרגש, כי את יפה ויקרה כל כך. ואז אנסה
שוב להיכנס אל תוך העולם שלך.
המחשבות שלי ינדדו קדימה כעת, לאחרי שאני אצליח, ונהיה אני ואת
בעולם משלנו, ואני אגע בך, רק קצת, לא הרבה, ורק איפה שמותר,
שלא תגידי שאני סתם חרמן.
בכי של תינוק...