רגע, יש מנזרים בשפלה? זה מה שרוב האנשים שואלים כשהם שומעים
עליי. מה לעזאזעל אחד כמוני עושה בעולם שלהם, ולא בנצרת של
שלושים ושמונה אחרי הספירה. איך זה, שאחד כזה, שכל מה שאמורים
ללמוד הוא למד דרך סרטים וסיפורים, בכלל חי בימינו.
מה הטעם? אסור להינות? אתה חי רק פעם אחת, בנאדם! תנצל את זה!
תפסיק להיות כזה חנון!
אבל אני לא חנון. אני פשוט שונה מהם. הם, שנולדו מוחות זין אחד
אחד, מתעסקים בכל צורה אפשרית, עם בנים ועם בנות...
כל החיים שלי חייתי עם היסורי מצפון האלו על דבר שעוד לא עשיתי
בכלל! עם ההרגשה שאשה זה דבר מכובד ועליון שאסור לך סתם לגעת
בו, כמו אסור לגעת בארון הקודש, או יותר גרוע, לראות את קדוש
בורא עולם ואנוכי...
ומה זה בעצם אישה? התפתחות אבולוציונית שונה? שינוי צורני של
צלע? נקבה של איש, אולי?
מה זה הדבר הזה שכל החבר'ה בתיכון מחפשים?
הרי ברור לי שהם נהנים, ואני יכול לנחש ממה, אבל איך הם מעזים
בלי הרגשות?
ואני תמיד חשבתי שכל הקטע בעסקים עם אישה זה שאתה מציע רגשות
והיא מציעה גוף, לא?
לא, יא אדיוט! יש לך המון מה ללמוד, חנון קטן...
בנים זה לא רק רגשות ואשה זה לא רק גוף, זה מה שכל הזמן אמרתי
לעצמי מאז. זה שאישה זהלא רק גוף אני הבנתי מהר מאוד וכבר
מזמן, כאשר הלב שלי העריץ עד בושה כמעט מלאכית מסויימת, לא רק
בגלל גופה, אלוהים יודע!
לכן לא העזתי להתקרב לאחרות, הרי אני תפוס רגשית.
אם יצא לי לעשות איתה עסקים זה יהיה נכון וטהור, כי הלב שלי
שלה.
אבל אחרות? אישה שכן תהיה סתם גוף? וגם אם יותר, אז כל כך מעט
יותר, כלל וכלל לא ברמה המספקת? חס ושלום!
מחכים לאחת והיחידה או שפשוט יוצאים מעסקים.
וכל הזמן מכל צד, "עזוב אותה כבר!" "צא מזה, היא בחיים לא תהיה
שלך!" "גבר, חפש מישהי אחרת, זה לא יקרה" אבל אני לא רוצה
מישהי אחרת!
לבי בוכה... אני  לא רוצה להיות כמוכם, אני רוצה לאהוב!
כל כך הרבה אנשים צוחקים... שזה מדהים... "פשוט מדהים איזה
הומו אתה, יא אפס!"
אני משוכנע שלא זה מה שהם אמרו... זה פשוט מה שאני שמעתי...
פתאום הבנתי שאני תקוע, שאיפשהו במעגל החיים אני נעצרתי בנקודה
והקמתי התנחלות-אהבה, שהלב שלי לא משתחרר ממנה שהוציאה אותי
מכלל עסקים.
הבנתי כבר די מזמן שכלום לא יקרה, אבל לא יכולתי לוותר על
התקווה... התקווה פשוט נשארה שם.
עד שערב שישי אחד, נכנסתי למקלחת, הסתבנתי טוב טוב וחפפתי את
הראש כמה שאפשר, התלבשתי יפה והסתרקתי, וזרקתי על עצמי את הריח
הכי טוב שהיה לי.
יצאתי מהבית אל עבר מחוז חפצי. במחוז חפצי טעמתי לראשונה בחיי
טעם אישה. בתחילה טעמה זיעזע אותי קלות, הוקסמתי מן ההרגשה
המחממת בצורה מזוייפת, אך יותר מחממת ממזוייפת.
טעמתי עוד, ועוד, ועוד, כה ממכר היה הטעם... גם מגע האישה היה
נעים מאוד, להחזיקה בשתי ידיי כמו שילד קטן מחבק דובי בליל
שערה ולהרגיש אותה קרוב קרוב, ואז לגעת באישה.
לפני שחזרתי הביתה אמרתי שלום. שלום לאם המנזר, שלום לבורות,
שלום לתמימות ושלום לערכים.
ידעתי שעוד אשוב לטעום את טעמה הממכר של האישה.
כאשר הגעתי הביתה חשתי כאבים עזים בחלק התחתון של הגוף. ידעתי
שאלוהים מאשים אותי על הבגידה. הבגידה בעצמי ובלבי... טעמתי
מעץ הדעת, אך הוא לא לימד אותי על טוב ורע, אלא על החיים
האמיתיים.
יצאתי החנון הנזיר, וחזרתי מוח זין עסקן, בדיוק כמוהם.