זה קשה, אני כועס אבל לא ממש יודע על מה. אולי על הבדידות אולי
על בזבוז הזמן המטורף, אולי בכלל על זה שאין עתיד ומה אני עושה
לעזאזל. חי בסרט הזה של "עם אין אני לי מי לי", מנסה להילחם
ולהילחם בעצמי בחטא הקדמוני שלי, בדרך להיות מאושר אני עושה את
עצמי מאוד לא מאושר. איך אני מקשה על הסובבים אותי רק בגלל שזה
בית אחד קטן מאוד בפינת שדרות ירושלים.
איפה אני חי? בדברים הקטנים, ממש כאן בחריץ שבין מקש למקש
מתפלל שאולי יהיה לי קצת שקט שאני לא אצטרך להתחרפן למישהו בין
הידיים. השקט הוא אוקיינוס שלם שבו לא חסר מקום לכלום, בו אני
יכול הכול.

מי ייתן
אני לא אקח

אני לא אתן לך
שתי י'
יורים מים
בונים ארמון בחול
והגלים שבאים
ממלאים אקדחים
בורות עושים
ארמונות הורסים

אני יושב שם על אבן
כשגל בא מתנפץ רק עלי
הייתי ארמון עכשיו אני במצולות
אולי אהובתי תבנה
לי בית חדש

רק רציתי לגעת
בתמימות
עכשיו אני והגל
ביחד נהרוס
נרמוס
ארמון שעשה ילד מכוס
וכף

מכיר את המכניק
חבר של המוסכניק
שוברים ומתקנים
דודאים נגרים
נגנים וזמרים
נוגע לא פוגע.