מוקדש לחברה... את יודעת מי את...

אני יודעת את שבורה

מהלכת לך על רסיסי אבק נשמתך

בתוך חשכה צועדת...

מנסה למצוא אור

הורסת בדרך... רומסת לב...

מוחצת בידיך שניות של אהבה

גם לו כואב... תביטי בו

עיניו הריקניות אומרות הכול

טעויות עושים כולנו

בסך הכול אנחנו אנושיים

לכולם מותר ליפול לפעמיים

תני לזה צ'אנס ילדה

אל תחסמי דרכו אלייך

אל תחסמי את האור הזה...

הוא לבד עכשיו

כול כך עצוב זה...

לראות את ליבו זועק בלילה

ואת דמעותיו הבלתי נראות

לשמוע את שיריו עלייך ילדה

את תתעוררי עכשיו... כי אם לא

תפסידי את הרכבת... יפסיד גם הוא

גן עדן לא יחכה לנצח תדעי זאת

את לא שומעת כלום...

את לא רוצה לדעת כלום

לחישה באוזנייך שתגיד

אותך יאהב לנצח... תעזור?

כי אם אז תשמעי אותי כאן ועכשיו

אומרת לך...

תצאי מהסיוט הזה ותלכי אל האור...

לכי אליו... ותמצאי אותו שם... עדיין מחכה לך...

מחכה ליום שהכול שוב יחזור להיות בסדר

מחכה לגן עדן האבוד של שניכם ביחד...