"עצמתי את עיניי וחשבתי עלייך.
נשבע לך, שלא הייתי קיים בלעדייך.
הדמעות זורמות ביגון, זורמות בכאב.
וזאת מהסיבה שאותך אני אוהב.
בנוגה כסוף, יבלע הירח, כוכבים ימלטו על נפשם לתהום -
אני אזכה להביט בפנייך ואודה לך על זה שבאת עד הלום.
ריקנות מתפשטת, מבט עמוק וחודר.
המילים מתפזרות, שקט אינו מדבר.
מכרתי את נפשי בכדי להגן על ייאוש ועל פחד
מכרתי את נפשי - הרי לא נהיה ביחד.
אני לא זוכר תפילות שלחשת, לא זוכר כי מילים נשכחו.
אני מודה לשקרים אשר את פנייך כבשו - בוכה כי אותך הם לקחו.
איני מוותר על יגון ועל צער - בזכותם קיימים אהבה ושלום.
הייתי מוותר על הזמן ועל פער כי כל זה נראה רחוק כמו חלום.
אותם הימים שהיינו ביחד, יד ביד כנגד עולם - ללא פחד.
האמנתי בנצח, אמון, אהבה.
זה נגמר, יפתי, ונפשי כאבה."