טל טמפיה / האור שבקצה |
רואה את האור שבקצה המנהרה.
הדרך עוד ארוכה.
החיים מאכזבים,
ואף כואבים.
רוצה לצעוק הצילו.
הפרחים נובלים,
כמו תותים מרירים.
האהבה הורגת,
אך גם מחשלת.
רוצה לצעוק הצילו,
השמיים בוכים,
כמו דמעות האנשים.
האנשים מטומטמים,
חלקם אף נחמדים.
רוצה לצעוק הצילו,
האור שבקצה, כבר מתקרב,
ומרוב הציפייה אליו, אני כבר
מתלהב.
רוצה לצעוק הצילו,
אך איני יכול,
כי האור הוא לא יותר,
מסתם "כאילו".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|