חלק I
ישבתי בחדרי ובהיתי בתקרה. תהיתי מה בחורה כמוני יכולה לעשות
ביום כזה חם. הייתה לי תחושה שכולם ירדו מהפסים לאחרונה מרוב
החום. התפללתי שצלצול טלפון או ביקור פתע יוציא אותי מהדיכאון
בו הייתי שרויה כבר ימים. תפילתי לא הייתה לשווא. צלצול טלפון
העיר אותי מחלום בהקיץ.
" כן. " עניתי בקול עצבני.
" היי, מה נשמע? " ענה לי קול של נער. לא הצלחתי לזהות מי זה.
" בסדר. מה אתך? "
" סבבה"
" מי זה? "
" ירון... מה, לא זיהית אותי? "
" לא ממש... תראה, אתה לא מתקשר הרבה אתה יודע. "
" את צודקת. רציתי לשאול אם את עושה היום משהו בערב. "
" כלום. אין לי תכניות בינתיים. " עניתי תוך כדי ניסיון להישמע
כמה שפחות פתטית.
" אחלה. אז יש לך כבר תוכניות. תצפי לביקור שלי בערב. "
" אם אתה אומר.... "
" יאללה ביי. "
" ביי. "
דיברתי כמו כל אדם מאוזן ורגוע וכמה שיותר אדיש. מבפנים הרגשתי
שאין לי אויר. מה פתאום ירון מתקשר אלי?! אני לא ממש ידידה שלו
ולא דיברתי אתו מעבר למשהו כמו 'איך היה המבחן'. בכל אופן
הייתי צריכה לשמור על קור רוח למרות שזה לא היה קל בכלל. הוא
אפילו לא אמר באיזה שעה הוא יבוא. ומה אם הוא סתם עבד עלי???
בכל אופן השעה הייתה שלוש. מרוב שעמום התחלתי כבר לתכנן מה
אלבש, מה אגיד ואיך אתנהג. מבחינתי רושם ראשוני הוא דבר נורא
חשוב. תהיתי לאן נלך, אך נשארתי ללא כל תשובה לשאלות הרבות
שהתרוצצו בראשי.
בסביבות השעה שבע כבר הייתי מוכנה. לא ויתרתי על מקלחת קרה
וכמה שפריצים של בושם עדין. אחרי כחצי שעה שמעתי צלצול
באינטרקום.
" ירון? "
" אני רואה שחיכית לי. " אוי לא! איך יכולתי לענות ככה? עכשיו
הוא יחשוב שחשבתי על הפגישה שלנו כל היום. חשבתי מהר איך לצאת
מזה.
" פשוט לא היה לי משהו יותר טוב לעשות. " עניתי לו בצורה כזו
שהוא ישמע שאני מתלוצצת. הרעיון היה להראות שאני לא דלוקה
עליו, אבל לא שאני שונאת אותו.
" אני מבין. יש בזה משהו. את יוצאת? "
" כן. "
תוך דקה הייתי בחוץ. חייכתי כשראיתי אותו.
" לאן הולכים? " שאלתי.
" חשבתי סתם להסתובב בשכונה, לשבת איפה שהו ולדבר. "
" מתאים. בוא נלך. "
טיילנו ודיברנו על כל מיני דברים. קצת על זה וקצת על זה.
ולמרות שהוא אמר הרבה הייתה לי הרגשה שהוא לא אמר לי כלום.
מתוך כל השיחה לא קיבלתי עליו מידע שלא ידעתי קודם. לא הבנתי
למה הוא עושה את זה. למה הוא התקשר ולמה הוא רצה להיפגש איתי.
החלטתי לקחת יוזמה.
" אז בא לך לומר למה בעצם רצית שנפגש? "
" סתם ככה. לא מוצא חן בעיניך? "
" לא קשור. זה נחמד לצאת מהבית אבל תבין, לא  דיברנו כל השנה
ופתאום בלי שום סיבה אתה מתקשר."
" זה סיפור די ארוך.... " התעצבנתי על כך שהוא בורח מתשובה.
" יש לי זמן. " קטעתי אותו. אני לא אוהבת שמשחקים איתי משחקים.
כנות זה דבר חשוב אחרי הכל.
" טוב. אז האמת היא שדי הייתי דלוק עליך במשך השנה. "
" מה??? " קיבלתי שוק. בחיים לא קרה לי דבר כזה!
" כן. ואז לפחות ראיתי אותך כל יום. עכשיו הבנתי שלא נהיה
באותה כיתה שנה הבאה, אז החלטתי לעשות עם זה משהו. "
" עכשיו נזכרת? "
" את מעוצבנת עלי או מה? "
" לא. אני לא מעוצבנת. זה פשוט מוזר. "
ניסיתי להגיד לו שאני גם דלוקה עליו אבל לא אמרתי לו את זה.
אני אקח את הזמן שלי, חשבתי.
" בחיים קורים הרבה דברים מוזרים. "
פתאום, בלי שום סימן מקדים, הוא נישק אותי. לא ידעתי איך
להגיב. ולמען האמת די נבהלתי מזה. אבל הרגשתי טוב בפנים. אחרי
הכל רציתי שזה יקרה.
הסתובבנו בשכונה עד השעות הקטנות של הלילה. כל הזמן התחבקנו,
התמזמזנו ובקיצור עשינו חיים. לפחות אני עשיתי חיים. נפרדתי
ממנו בנשיקה ארוכה רחוב או שניים ליד הבית שלי. הייתי חייבת
להיזהר כדי שהמשפחה שלי לא תתפוס אותי.  
חשבתי כל הלילה מה בדיוק קרה ומה אנחנו בעצם. התחלתי להרגיש
רע. היה לי מכשול אחד שעמד בפני; האומץ שהיה עלי לצבור כדי
להגיד לירון שיש לי חבר...


חלק II
מאז אותו ערב ציפיתי שירון יתקשר אלי בימים הקרובים. לא רק
ציפיתי שזה יקרה, אלא גם רציתי בכך. אבל משום מה לא שמעתי
ממנו. מבחינתי זה היה אות מלמעלה שאסור לי לשחק ככה עם אנשים.
בשבילי כנות הייתה חשובה אבל אני לא הייתי כנה לא עם ירון ולא
עם חבר שלי, עומרי. הבנתי שעלי לקחת את המצב בידיים. לקחתי את
ספר הטלפונים והתחלתי בחיפוש מפרך של מספר הטלפון של ירון.
חיפושי לא נערכו לשווא. לאחר דקות ספורות מצאתי את המספר
ונטלתי את הטלפון ברצון לחייג. לפתע, באותו רגע, הטלפון צלצל.

" הלו? " עניתי בחוסר סבלנות מהעובדה שהיה לי משהו חשוב יותר
לעשות מלדבר עם אימא בטלפון, שהתקשרה אלי מהעבודה כל שעתיים.
" שלום חמודה. " ענה לי קול של בחור חמוד ושמו ירון. המקריות
הזאת הייתה נורא מוזרה, הודיתי.
" היי! מה נשמע? "
" אצלי הכל מצוין אחרי ששמעתי את הקול שלך. "
" תודה. " צחקקתי.
" מצטער שלא התקשרתי הרבה זמן. "
" זה בסדר. אני רוצה לראות אותך. "
" את נשמעת נסערת. קרה משהו? "
" כן. יש משהו שאתה לא יודע. "
" את לא יכולה להגיד לי עכשיו? "
" לא ממש. בבקשה, אני רוצה שתפגוש אותי היום ליד המרכז בשעה 5.
טוב? "
" בשבילך, הכל! "
" תודה. נתראה. "
" ביי. "
שיחה קצרה ולעניין. לא אהבתי להרחיב בדיבורים ובפרוטים. היה זה
דבר שאפיין אותי מאז ומתמיד. עד השעה 5 נשארו לי 45 דקות. לא
ידעתי מה לעשות עם עצמי. בעצבנות לקחתי פצירה והתחלתי לשייף את
הציפורניים שלי. זה היה הרגל מטופש אבל הוא תמיד עזר לי
להירגע. חשבתי מה אני הולכת להגיד לירון, ובכל דרך שרציתי
להסביר לו את המצב, חשבתי שאני אפגע בו.
השעה כבר הייתה 5 ואני כמו ילדה טובה חיכיתי לו במרכז. תהיתי
למה הוא מאחר. לא חיכיתי זמן רב וירון הופיע עם מבט מתוח על
פניו.
" מה העניין? " הוא שאל אותי בנימה רצינית למדי.
" בוא נשב. " אמרתי לו, והובלתי אותו לאחד הספסלים באזור.
" אני מקשיב. "
" יש לי חבר. " אמרתי לו בקצרה כהרגלי.
" מה?! "
" אני יודעת שהייתי צריכה להגיד לך את זה אבל..."
" אבל חשבת לך שאני בחור שמת עליך, אז למה שאת לא תנצלי אותי.
" הוא קטע אותי.
" לא. האמת היא שאני גם הייתי דלוקה עליך ומאוד שמחתי שקרה מה
שקרה. "
" ברור. למה שלא תשמחי? אחרי הכל אני יוצא הלוזר מכל העניין.
"
" אני באמת מצטערת. "
" אין לך עוד הרבה ברירות חמודה. "
" תשמע, אני רוצה שנהיה ביחד. " התחלתי לתפוס יוזמה.
" לא. תשמעי את. אני גם רציתי שנהיה ביחד אבל עכשיו אני מתלבט.
"
" אני לא מאשימה אותך. "
" אל תאשימי אותי. תאשימי את עצמך. "
" די! אל תדבר איתי ככה! "
" איך את רוצה שאני אדבר אתך? את זאת שניצלת אותי!!! "
" אני לא ניצלתי אותך. אני הולכת להיפרד ממנו. "
" זה יהיה דבר נכון לעשות. "
" לפחות על משהו אתה מסכים איתי... "
" אבל זה לא יעזור לך.  אני חושב שאני אצטרך לחשוב על כל מה
שקרה. "
" מי אני שאגיד לך לא לחשוב? "
" אף אחת. בגלל זה אני מעדיף שלא תתקשרי אלי. אני לא רוצה לדבר
אתך ולא רוצה לראות אותך. "
" ירון, אני לא ניצלתי אותך! אני הייתי אתך אז בגלל שרציתי
להיות אתך ולא בגלל שלא היה לי איפה לקבל קטע מיני. "
" בטח שהיה לך. היה לך את חבר שלך. ולכי תדעי מי עוד. "
" סליחה?! " אז כבר התחלתי להתעצבן עליו.
" מה ששמעת. עזבי אותי אני הולך. יא זונה. לכי לחבר שלך. "
לא עניתי לו. באותו רגע רציתי להביא לו סתירה על מה שהוא אמר
לי אבל התחלתי לבכות. כעסתי על עצמי שלא עניתי לו. לא הבנתי
למה לא עניתי לו. אני תיארתי לעצמי שאני הולכת לפגוע בו אבל
אני גם הייתי דלוקה עליו! אני לא ניצלתי אותו. כעסתי עליו שהוא
לא היה מוכן להבין את זה. כך או כך לא הייתה לו שום זכות לקלל
אותי! החלטתי להחזיר לו בגדול.
יומיים אחרי מה שקרה באתי איליו הביתה. אימא שלו השאירה אותי
מחכה בסלון והלכה לקרוא לו. הוא נראה ממש מעוצבן כשראה אותי.
" מה את עושה פה? "
" באתי להחזיר לך.  "
" על מה בדיוק? על זה שניצלת אותי או על זה ששיקרת לי? "
" אני יודעת שעשיתי משהו לא טוב אבל זה לא נותן לך זכות לקלל
אותי או להגיד עלי דברים שאמרת! "
" אם באת להגיד את זה את יכולה עכשיו להסתובב וללכת. "
" אל תהיה חמור. אל תחשוב שאני מפחדת לעשות מה שבא לי בגלל
שאימא שלך פה. "
" לא חשבתי שתפחדי. אחרי הכל לזונות אין בושה. "
" איזה בן זונה אתה! תשמור על הפה שלך, הבנת? "
" למה מה תעשי לי? "
" אתה מנסה אותי? "
" כן. ונדמה לי שאני לא היחיד אם את מבינה... "
באותו רגע ניגשתי איליו והבאתי לו סתירה מצלצלת בפרצוף.
" אם לא תפסיק לדבר אלי ככה תקבל עוד אחת! "
פתאום אימא שלו צצה מאזור המטבח עם מבט רצחני.
"  סליחה, למה באת לפה? " היא שאלה אותי.
" לסגור חשבונות. " עניתי לה בנימה חצופה.
" אני מבקשת ממך שתעזבי את הבן שלי ותלכי. "
" לידיעתך הבן שלך הוא לא מלאך כמו שאת חושבת. "
" גם את לא. הוא סיפר לי מה עשית. "
" הוא גם סיפר לך את כל הדברים שהוא אמר עלי? " שאלתי אותה.
היא הסתכלה עלי בזעם מחפשת תשובה לשאלתי.
" חשבתי כך. "  אמרתי לה עם חיוך מזלזל על פני. " תגידי לבן
שלך שיירגע קצת. אני פגעתי בו, אני יודעת. ואני לא יאשים אותו
אם הוא יכעס עלי או לא ירצה לדבר איתי. אבל לא עשיתי משהו עד
כדי כך רע שמגיעות לי הקללות שלו. "
אחר כך הסתובבתי לירון ואמרתי: " אני לא ניצלתי אותך ותזכור את
זה טוב טוב. בפעם הבאה שקול מילים. למה אם לא תשקול מילים
תשקול שיניים. "
ירון ואימו עמדו לרגע מופתעים מהדברים שאמרתי. הרגשתי כמו איזה
ערסית שנלחמת על הכבוד שלה. הסתובבתי ויצאתי מהדלת שנותרה
פתוחה מאז כניסתי. ירדתי במעלית וצעדתי אל ביתי בגאווה על
האומץ שתקף אותי ועזר לי לומר לו את כל הדברים שהיו לי בפנים.



חלק III
עברו כמה ימים מאז התקרית. הייתי שלמה לגמרי עם מה שעשיתי.
הראיתי לו שאני מסוגלת לעמוד על שלי ושגם לי נשארה טיפה של
כבוד עצמי.
עומרי, שקיבל רשיון וירד לאילת עם החבר'ה שלו כדי לחגוג, חזר
ביום חמישי. ביום שישי הוא כבר התקשר אלי. קבענו פגישה בתשע
בערב. האמת היא שקצת התגעגעתי אליו. גם עליו הייתי דלוקה. ירון
בשבילי היה משהו בלתי מושג, משהו שתמיד יישאר תחת סימן שאלה
גדול.
שעת הפגישה עם עומרי כבר הגיעה. שמחתי לראות אותו. הוא נראה
ממש טוב אחרי שבוע באילת. חייכתי אליו. הוא חיבק אותי כאילו לא
התכוון לעזוב ואז נישק אותי. החלטנו לנסוע לתל אביב לאיזו
מסעדה ולבלות ערב נחמד מאוד כמו שתמיד אהבנו לעשות. אף פעם לא
היה ערב שלא נהניתי אתו. הוא היה מצחיק וחמוד ואהב אותי מאוד.
כל יום שישי היינו יוצאים לאן שהו כדי לנוח מהלחץ השבועי
שמופעל על בני 18 ולהיות לבד, רק שנינו. כל ערב מוצלח כזה בדרך
כלל הסתיים ב...
בכל אופן, יצאנו, נהנינו ועשינו חיים. אחר כך הסתובבנו בטיילת
והחלטנו לרדת לחוף. התיישבנו על החול הקריר. אחרי כמה שניות
נשענו על כמה אבנים והסתכלנו לכוכבים. הכל היה כל כך שקט
ומתאים לכמה אירועים שעתידים היו לבוא. עומרי רכן לעברי ונישק
אותי. הוא ניסה אחר כך לשכב מעלי אך לפתע משהו עצר אותי. דחפתי
אותו מעלי.
" מה קרה? "
" אני לא רוצה. " עניתי לו.
" עשיתי משהו? "
" לא. לא עשית כלום. "
" אז מה קרה? "
" לא קרה כלום. אני פשוט לא רוצה. "
" את רוצה להגיד לי משהו? "
לא התכוונתי לספר לו שבגדתי בו. מכל זווית לא חשבתי שיש סיכוי
שאני אהיה עם ירון. אבל כשעומרי התחיל לנשק אותי הרגשתי לא
נעים מכל המצב. יש שקוראים לזה ייסורי מצפון ויש שקוראים לזה
פראריות. מה שזה לא היה החלטתי לספר לו.
" עומרי, כשלא היית פה... היה לי קטע עם מישהו אחר. "
" אוקיי... תני לי להבין. אני נוסע לאילת, רק לשבוע, ואת
מתחילה לחפש לעצמך חבר חדש? "
" לא. עומרי זו הייתה טעות ועכשיו אני מרגישה רע כי לא סיפרתי
לך את זה. "
" עדיף היית משקרת. "
" אני באמת מצטערת. "
" תראי, אני לא מתפלא שהצלחת למצוא מישהו אחר. אני מתכוון,
תסתכלי על עצמך. אבל אני לא יודע מה להגיד לך. אני חושב שכדאי
שניפרד. אני לא רוצה שתסבלי מחברתי. "
" אני לא סובלת מחברתך. פשוט אני לא רוצה לשקר לך ולהצטער על
זה אחר כך. אם אתה מעדיף שניפרד אז בסדר. רק חשוב לי שתסלח לי.
ונשאר ידידים. "
" אני חושב שאת זה אני אוכל לעשות. " הוא אמר לי. חייכתי איליו
חיוך מאומץ.
" תודה. "
" בואי. אני אסיע אותך הביתה. "
בלילה לא הצלחתי להירדם. חשבתי שוב ושוב על מה שקרה. הגעתי
להחלטה שעשיתי את הדבר הנכון אחרי הכל. ידעתי שעם ירון כבר לא
אהיה אבל לפחות הייתי כנה עם עומרי. שמחתי שהוא לא לקח את זה
כל כך קשה כמו ירון. מה שהיה חסר לי עכשיו זה עוד סצנת ויכוח
סוערת מלווה בסתירות. אבל אז התחלתי לתהות למה בעצם עומרי לקח
את זה כל כך בקלות. עד כמה שהכרתי אותו הוא היה בעל מזג חם
והייתי בטוחה שהוא הגיב ככה. כל העניין החל להיראות לי מוזר
יותר ויותר.


חלק IV
החלטתי לברר למה עומרי הגיב ככה. זה נראה לי ממש לא הגיוני.
התלבטתי האם להתקשר אליו או לחכות שהוא יתקשר אלי. בסוף החלטתי
שכל העניין קרה באשמתי, לכן ניגשתי אל הטלפון בכוונה להתקשר
איליו. אני לא יודעת אם הייתה זו מקריות שחזרה על עצמה  או שזה
היה סימן כלשהו, כי כשניגשתי לטלפון נשמע צלצול בדלת.
התעצבנתי. בדיוק עמדתי לעשות משהו חשוב!!! מחוסר ברירה ירדתי
לסלון ופתחתי את הדלת.
" מה אתה עושה פה? " שאלתי את האדם שעמד מאחוריה. היה זה ירון.
התעצבנתי עוד יותר כשראיתי אותו.
" רציתי לדבר אתך. " הוא ענה לי.
" מה אתה אומר?... " חבל שירון לא ידע שלא כדאי לדבר איתי
כשאני מעוצבנת.
" מה שאת שומעת. "
" חשבתי שאמרתי לך משהו לגבי איך שאתה מדבר איתי. "
" סליחה. תשמעי, אני באמת צריך לדבר אתך. "
" מצטערת. יש לי משהו אחר יותר חשוב לעשות מלדבר אתך. בעצם כל
דבר יהיה יותר חשוב מלדבר אתך. "
" בבקשה. זה משהו נורא חשוב. אני לא רוצה שתיפגעי. "
" מאוחר מידי. "
" מה... הוא כבר סיפר לך? "
" מי? מה סיפר לי? "
" עומרי. הוא סיפר לך? "
" מאיפה ידעת שקוראים לחבר שלי עומרי? "
" בבקשה תני לי להיכנס. "
" תפסיק לזיין לי את השכל. תעשה לי טובה, לך מפה! "
טרקתי את הדלת וצפיתי בו מתרחק באכזבה מהבית. מה זה היה? מה
הוא רצה לספר לי? חשבתי שאולי עשיתי טעות שלא הכנסתי אותו
הביתה אבל המשכתי להרגיע את עצמי ולהגיד שמגיע לו. אבל אז
הייתה לי בעיה אחרת. משהו בפנים אמר לי שירון עמד להגיד לי
משהו חשוב לגבי עומרי. לא עלה בדעתי שום רעיון של מה שזה יכל
להיות. אבל משום מה הרצון להתקשר לעומרי נעלם לי מהרגע שירון
עזב את הבית שלי. ישבתי ללא מעשה והמחשבה שקורה משהו מאחורי
הגב שלי לא עזבה אותי לרגע. צלצול טלפון הפסיק את הרהורי.
תהיתי האם רובצת מעלי קללה שמפסיקה אותי מלעשות דבר חשוב אחד
ומשנה את כל תוכניותיי.
" כן. " עניתי בנימת שאלה.
" בבקשה אל תנתקי. " אמר לי ירון בצורה מהירה מהקצה השני של
הקו.
" טוב. רק תסביר לי מה קורה. "
" רק תבטיחי לי שתהיי רגועה. "
" אוף! דבר כבר! " התעצבנתי עליו שהוא מושך את הזמן שלו להוציא
כמה מילים.
" אני מכיר את עומרי. "
" את זה כבר הבנתי. "
" ואני מכיר אותו יותר טוב ממה שאת חושבת. "
" מה קרה? "
" עומרי ידע על זה שהיית איתי עוד לפני שסיפרת לו. "
" מה? איך? "
" הוא ביקש ממני שאני אצור אתך קשר כשהוא יהיה באילת כי הוא
חשד בך שאת דלוקה עלי. "
" בגלל זה הוא לא כעס... " אמרתי בשקט. " אז תן לי להבין. אתה
בכלל לא היית דלוק עלי? "
" בהתחלה לא הייתי דלוק עליך אבל אחרי שהיית אצלי בבית הבנתי
עד כמה אני צריך אותך, ולא ידעתי איך לתקן את מה שעשיתי. "
" אז אתה רק ניצלת את המצב יא חרא! "
" אל תקללי אותי. "
" אין קללות בעולם שיכולות לתאר אותך! אתה יכול אז להסביר לי
למה התעצבנת עלי כל כך כשסיפרתי לך שיש לי חבר, אם בכלל ידעת
מכל העניין? "
" עומרי אמר לי לעשות את זה. "
" למה? " לא האמנתי למה שאני שומעת.
" כדי לגרום לך ייסורי מצפון על כך שבגדת בו. "
" יא חתיכת מניאק מגעיל!!! " התעצבנתי.
" די...! "
" די? אתה גרמת לי להרגיש כאילו אני האדם ההכי נורא עלי אדמות.
ואמרת עלי דברים נוראים. אתה היית זה שניצלת אותי, אדיוט! "
" אני ממש ממש מצטער על זה. "
" כדאי מאוד שתצטער על זה. אל תתקשר אלי ואל תדבר איתי יותר. "

ניתקתי את הטלפון. זעמתי מרוב כעס. איך הוא יכל לעשות לי את
זה???? אז נזכרתי שהאדם שעשה את הנורא ביותר היה עומרי. מיד
לקחתי את הטלפון והתקשרתי איליו.
" הלו? " הוא ענה בקול עייף.
" איזה בן זונה אתה! "
" שלום גם לך. "
" אל תתחכם! "
" מה קרה? "
" איך יכולת לעשות לי את זה? "
" לעשות מה? "
" אל תשחק אותה תמים. ירון סיפר לי. "
" אני לא מאמין!!! אני אהרוג אותו!!! "
" אתה לא תעשה לו שום דבר. אתה לא תספיק. אתה תהיה מת לפני
שתחליט איך אתה עושה את זה. "
" תירגעי. "
" להירגע? אתה רוצה שאני אירגע? "
" הייתה לי סיבה מוצדקת לעשות את מה שעשיתי. "
" לא הייתה לך שום סיבה. "
" כן הייתה לי. חשבתי שאת דלוקה עליו. "
" יכולת לדבר איתי. "
" כאילו שהיית אומרת לי את האמת. "
" עכשיו כבר לא נדע, מה? "
" למה את לוקחת את זה קשה? את זאת שבגדת בי!!! "
" מגיע לך שבגדתי בך. אתה עם התוכניות שלך הובלת רק לזה! "
" את מאשימה אותי בזה שבגדת בי? "
" כן. ואני גם מאשימה אותך בזה שהיית חבר ממש מניאק. לא רק
גרמת שאני אבגוד בך, אתה גם אמרת לירון המטומטם הזה שישחק אותה
נפגע. "
" תיזהרי עם מה שאת אומרת. "
" היית צריך להיזהר עם מה שאתה עושה. "
" את רוצה שאני אנתק לך או מה? "
" אין צורך. אני הולכת לעשות את זה. "
ואז ניתקתי גם לו. החיים שלי קירבו אותי לשני אנשים שחושבים
שמותר להם לעשות הכל. נורא הצטערתי שנפלתי במבחן שמישהו הציב
לי. לא יודעת מי זה היה; ירון, עומרי או מישהו מלמעלה. בכל
אופן, מי שזה לא יהיה, הוא היה נורא אכזר. החלטתי שאני לא
צריכה להתעסק לא עם עומרי ולא עם ירון. שילכו שניהם לעזאזל.
העדפתי להיות לבד מאשר לסבול אותם. מה אני אגיד? היה לי יותר
קל לדבר מאשר לבצע. להיות לבד לא היה הדבר הנחמד ביותר
בעולם... נשארתי לבד, בודדה וגלמודה ולא ידעתי מה לעשות הלאה.
אבל החיים המשיכו להציב לי הפתעות בהמשך דרכי. לא האמנתי
שעומרי יכל להיות כזה מגעיל אלי. עכשיו הבנתי למה מתכוונים
כשאומרים שהמטרה מקדשת את האמצעים. אני אכן עשיתי טעויות אבל
הגדולה שבהן הייתה ההסתבכות עם שני המטומטמים האלה, ירון
ועומרי. חשבתי שאני מכירה טוב את החבר שלי. התברר שלא הכרתי
אותו בכלל. עדיף יהיה לי לשכוח מהם, חשבתי לעצמי.



חלק V
עברו כבר כמה שבועות מאז התקרית. לא דיברתי עם ירון ועומרי
מאז, אני בעצמי כבר נרגעתי והתקרית נשכחה כליל. זה היה עוד יום
קיצי מעצבן. ישבתי בחדרי ובהיתי בתקרה. תהיתי מה בחורה כמוני
יכולה לעשות ביום כזה חם. הייתה לי תחושה שכולם ירדו מהפסים
לאחרונה מרוב החום. התפללתי שצלצול טלפון או ביקור פתע יוציא
אותי מהדיכאון בו הייתי שרויה כבר ימים. תפילתי לא הייתה
לשווא. צלצול טלפון העיר אותי מחלום בהקיץ.....