מאז ראשית היבראם מחפשים בני האדם את משמעות החיים. במסגרת
החיפושים הבין כנראה האדם שהשהות שלו על פני האדמה היא לא
זמנית, וכנראה שהוא הולך להישאר כאן זמן רב, ולכן החליט לפתח
את עצמו, להשכיל ולהפוך את העולם הזה למקום נוח יותר לחיות בו.


לאט לאט התפתחה הטכנולוגיה, והאדם פיתח בעצמו את כל שנחוץ לו
לחיות עם זולתו, החל מהמצאת הגלגל, דרך המצאת הטלפון וכלה
בהמצאת האינטרנט, אשר מאפשר גישה נוחה למידע זמין לכל, 24/7.

היום, בשיא ההתפתחות הטכנולוגית, בני האדם נעים ממסך למסך,
מהטלוויזיה למחשב, מהמחשב לפלאפון ומהפלאפון למחשב כף היד
הנייד שנמצא איתם, כמובן, בכל מקום. ומרוב כל הטכנולוגיה כבר
הלכנו לאיבוד, ושכחנו מה בעצם חיפשנו מההתחלה. שכחנו שכל מה
שרצינו לבנות פה היה בשביל להקל על החיים אחד עם השני, ובסוף
מצאנו את עצמנו לבד. אבל בעצם, למה אנחנו מרגישים כל כך לבד,
אם ידידנו הטוב (לא הכלב, המחשב כמובן) נמצא תמיד איתנו ועוזר
לנו בכל צרה??

העולם הופך להיות ממוחשב בכל תחומי החיים, מזכירות מתחלפות
במענה קולי, עוזרות בית מתחלפות ברובוטים, ובקרוב פסיכולוגים
בטח יהפכו אף הם ליצור עם מספר במקום שם, יקראו להם 58392k או
משהו כזה ויתקינו להם תוכנה שתדע לשאול את הפציינטים את השאלות
הנכונות ולענות את התשובות המתאימות.

השאיפות הולכות ונהיות אבסורדיות מדור לדור - אם פעם אנשים
שאפו לגדול ולהיות מדענים גדולים, או רופאים, או עורכי דין -
היום אנשים רוצים להרוויח הרבה כסף ולהיזרק בהודו או בדרום
אמריקה עם 10 קילו מריחואנה ולחזור אחרי כמה שנים עם שיזוף,
ואולי, עם קצת מזל, עם איזה בחורה אקזוטית.

הדורות הקודמים, הורינו וסבינו, מביטים בנו בדאגה, מצטטים
משירו של אביב גפן ש"אנחנו דור מזוין", ולא מבינים איך העולם
הגיע למצב כזה. והם לא מבינים למה היום כולם צריכים להכניס
לגוף חומרים כימיים כדי להבין את משמעות החיים. פעם, כדי
ליהנות מהחיים, כל שהיה נחוץ הוא אוכל טוב, יין, קצת מוזיקת
רקע וחברים טובים. היום האוכל הטוב התחלף בג'אנק פוד במקרה
הטוב, או ב-לא אוכל בכלל - במקרה הפחות טוב, היין התחלף בוודקה
ובאקסטזי, מוזיקת הרקע התחלפה בטראנסים והחברים הטובים התחלפו
בבחורות האקזוטיות מדרום אמריקה, שלרוב מוגדרות כ"מין זמין".

הדור שלנו פשוט מכור לטכנולוגיה. וכמו כל התמכרות אחרת יש
תקופות גאות ושפל. בתקופות גאות אנחנו שמחים ואוהבים את החיים,
ובתקופות שפל יש נפילת מצב רוח, עד כדי דיכאון. אנשים השרויים
בדיכאון מחפשים דרכי בריחה, כך הרי "גילינו" את האלכוהול,
הסמים והאוכל כאמצעי בריחה. הקצת יותר מוכשרים שבנינו גילו גם
את המוזיקה. בעוד 20 שנה כל האנשים על פני האדמה יהיו שיכורים
באופן תמידי, או מסוממים, או מכורים למשהו אחר. אל דאגה, כל
עוד השימוש בכוח האדם הולך ופוחת כך מתרבים הדברים אליהם אנחנו
מתמכרים. ולנו, נותר רק לנחש עוד כמה זמן ייקח לאדם להכחיד את
עצמו ולתת לטכנולוגיה להשתלט על העולם.

28.5.06