אח שלו אפרים יקירנו כתב ת'מילים הרומנטיות המדולהלנ''ות.
ל'חנתי לזה ככה בכיף, כזה קצת בולזי בוזה עם סביח ושקשוקה
וינאית מפוטיצואנה המונגולית שבאיטליה האנטאלית.
העיקר שנאוהב איש את רעית חברו וחוזר חס וחלילה.
כל אלו שתמיד משמיצים אותי מוזמנים שלא לחדול, ת'רגלתי לאהוב
ת'זה.
את שהצתת בי ניצן תקוה.
את שהבערת לי בלב.
אש שיוקדת - אש אהבה.
שמחה מהולה בכאב.
אם רק תחייכי, השמש תפציע.
והאושר ישכון בקרבי.
ועת כי תלכי, חשכה כאן תופיע,
עננים יכסו תקוותי.
כל גשמי מערב
היורדים כאן עכשיו
לא ירוו צמאוני אליך,
ורוחות הסתיו
משירות את עלי הזהב,
אך לא את טעם שפתייך.
קרני האור בחצות היום,
הן יובילו דרכי אליך,
וחורף קודר לא ישכיח חלום,
של חיבוק בינות זרועותייך.
כי שלג ימס מבטך המתוק,
איך טבעתי בתכול בריכותייך
וזיק של כוכב, אף חוור ורחוק,
יזהר ויבהיק בעינייך