שגית הללויה / נקטף בדמי ימיו |
הזמן סרב להתקדם.
כשהוא נקטף,
היצר חדל מלהילחם.
הדם הפסיק לזרום,
הכל נעצר במקום.
שעה נראתה כיממה,
בלבנו שררה דממה,
בעת קטיפת הפרח המוגן,
שגדל אצלנו בגן.
לבו חדל מלפעום,
הוא יותר לא יצמח,
לעולם לא יפרח.
כי הוא נגדע משורשיו,
נתלש בדמי ימיו.
אך נשמתו אותו תמשיך לעד,
למעלה בשמים קרוב לאל האחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|