זוג אנשים לא מאוהבים הולכים ברחוב שלובי ידיים, הם אמורים
להתחתן עוד כמה חודשים אבל הבחור לא בטוח שאהבה זה משהו שמתפתח
עם מחויבות במהלך השנים. 300 מטר משם, בתוך סמטה צרה בין שני
בניינים עומדים שני חברים (שהם דווקא מאוהבים, מה שהם יבינו
בעוד כמה שנים), אחד מהם עומד להתערב עם השני על כך שהוא לא
יכול לשדוד את הבן אדם הבא שעובר מול הסמטה. הזוג יעבור שם עוד
כ-3.5 דקות ועקב קמצנות יתר של הבחורה היא הולכת להרצח בלי
כוונה ע"י אחד החברים, שרק ינסה לקחת ממנה את הארנק באיומי
סכין ובטעות יתקע בה - עם הסכין. הבחור יחליט עם עצמו בדיוק
דקה לפני שהוא יפרד מהבחורה כשהם יגיעו לפארק שבקצה השני של
הרחוב - הוא לא יספיק. שני החברים יברחו משם, אפילו לא יקחו את
הארנק. החבר שידקור את הבחורה ישאר בהלם וישתמש בחברו ככתף
לייבובים (מה שבסופו של דבר יתפתח לאהבה הגדולה ביניהם). הבחור
ישאר בסמטה כשהבחורה בזרועותיו בלי לעשות כלום במשך דקה שלמה,
אז יתעשת ויטלפן לאמבולנס, אבל הבחורה תהיה כבר מתה. כשהוא
יגיע לבית החולים הוא יקבל את הראשון בסדרה של טלפונים מההורים
של הבחורה, שיש לו דווקא קשר דיי טוב איתם. ישלחו רופא כמה
דקות אחרי ההגעה כדי לבשר לו רשמית שהבחורה מתה, אבל הוא כבר
יבין זאת כשיישב לצדה באמבולנס. את העובדה שהוא בחיים לא ייצא
מהבלאגן הזה הוא יבין בדקה הזו שהוא יישב עם הבחורה בזרועותיו.
שלוש שנים לאחר מכן הוא סוף סוף יתגבר על המקרה ויציע לאחת
מהעבודה שלו לצאת, בפעם הראשונה שהם ינסו לשכב הוא יקבל טלפון
מההורים של הבחורה שירצו לשאול על התכנון ליום הזכרון לבתם
שיחול עוד כמה חודשים - הוא והאחת מהעבודה יגיעו למשגל רק 7
חודשים לאחר מכן, כשיתגברו על הטראומה מהנסיון הראשון.

איזה חבל שהוא סירב ללכת לקניות בצד השני של הרחוב.

הזמנים עושים קצת כאב ראש לכתוב אבל אני יותר ממרוצה מהתוצאה.