|
בלא גאווה
ללכת בעולם
ענווה
דימוי עצמי
מול עצמי מסוכסך
עם עצמו
השכבתי את האגו לישון
אפילו שהוא ילד גדול
לפעמים גדול יותר
ממני
כמו ילד בגיל ההתבגרות
המתנשא מעל לגובהה
של אימו
עכשיו זו אני נטו
עירומה עד
לשד עצמותיי
חושפת את איבריי
הפנימיים
לפניכם
ראשי כאקווריום
מחשבות חגות בו
כדגים צבעוניים
מבולבלים מתחושת המרחב הכוזב
מרכז העצבים
חשוף
כפיטמה מזדקרת
זה הזמן
לנעוץ מחטים |
|
|
אני חושקת בחצי
תימני!
והוא בכלל לא
שילם לי כדי
שאני אכתוב את
זה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.