שרידי זיכרון של אחר-צהרים  כשצללי כפות התמר מרצדים בתפילה
חרישית על קיר החדר ברחוב לא נחשב.
והיתה רעולה בסדין  ועיניה הוגות פחדים קדמונים

גדודי קסמים אצבעותי המערטלות זהיר- זהיר
ממליכות את יופיה הטרוד.
אתה עושה לי לבכות- אמרה - עושה לי לבכות.
מילים ששאלתי מזמן אחר, שתקו בי
ורציתי יערות גשם ורציתי סוסים מכונפים  
ושפתי ממיסות את ידיה האוסרות עריה
מניס מגופה עלבונות בעלה
ובחלון הזמן שנולד  , אלף ציפורים עפות באחת ורגליהן לשמים

והיינו עקודים בשרשראות המילים
ופרחי הנייר פורחים בערוגות