|
שרידי זיכרון של אחר-צהרים כשצללי כפות התמר מרצדים בתפילה
חרישית על קיר החדר ברחוב לא נחשב.
והיתה רעולה בסדין ועיניה הוגות פחדים קדמונים
גדודי קסמים אצבעותי המערטלות זהיר- זהיר
ממליכות את יופיה הטרוד.
אתה עושה לי לבכות- אמרה - עושה לי לבכות.
מילים ששאלתי מזמן אחר, שתקו בי
ורציתי יערות גשם ורציתי סוסים מכונפים
ושפתי ממיסות את ידיה האוסרות עריה
מניס מגופה עלבונות בעלה
ובחלון הזמן שנולד , אלף ציפורים עפות באחת ורגליהן לשמים
והיינו עקודים בשרשראות המילים
ופרחי הנייר פורחים בערוגות
|
|
|
מכרתי את בלונדה
בהלם לכמה
מזדיינים שעברו
כאן.
אני בטוח שזה מה
שהיא היתה רוצה
אם היא היתה
בהכרה.
תשמעו, אפרוח
צריך לחיות
ממשהו, לא?
אפרוח ורוד,
מובטל עד מאוד.
(3) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.