שרידי זיכרון של אחר-צהרים כשצללי כפות התמר מרצדים בתפילה
חרישית על קיר החדר ברחוב לא נחשב.
והיתה רעולה בסדין ועיניה הוגות פחדים קדמונים
גדודי קסמים אצבעותי המערטלות זהיר- זהיר
ממליכות את יופיה הטרוד.
אתה עושה לי לבכות- אמרה - עושה לי לבכות.
מילים ששאלתי מזמן אחר, שתקו בי
ורציתי יערות גשם ורציתי סוסים מכונפים
ושפתי ממיסות את ידיה האוסרות עריה
מניס מגופה עלבונות בעלה
ובחלון הזמן שנולד , אלף ציפורים עפות באחת ורגליהן לשמים
והיינו עקודים בשרשראות המילים
ופרחי הנייר פורחים בערוגות
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.