לפני כחודש וקצת, זוכר בערפול את ההכרות. זה היה בסך הכל
משחק. בלי קשר לדמיון או מציאות.
לא ידעתי מה משחק יכול לעשות. קבלו סיפור חם של אהבה.

הייתי די מתוחכם. באתי עם ניסיון של ג'יגולו. ידעתי למה אני
מסוגל, אבל עייפתי ממשחקים, עד שהגיע המשחק שהחזיק בנסיכה.
אמרתי, את המשחק הזה אני לוקח ומנצח ואת הנסיכה. רוצה לאהוב.
משום מה ראיתי מלאך מול עיניי. זה עשה לי טוב. פחדתי לדבר
איתה, חשבתי נשואה. צפיתי בה מן הצד וחיכיתי לתגובה. שאלו אם
נשואה... אמרתי, יש אלוהים, אני יודע שהלב לא יצבוט לעולם.
כעבור שבועיים נכנסתי למשחק ולא יכולתי להיכנס לחדרה. חיכיתי,
אומלל, שהחדר יפתח.
לפתע שאלה ידידה איפה אני. אמרתי, ממתין למלאך שתפתח את ליבה.
הצלחתי להיכנס וביקשתי את כתובתה, שאיתה אוכל להתכתב. גופי
רעד. הרגשתי מוזר שאני בנסיכה מביט מהצד, מחוץ למשחק.
לא חשבתי על להכיר. רק חברים שמשחקים. לא התכוונתי לחתור
לדברים, רק להעביר את הזמן במשחקים. כעבור תקופה ראיתי אותה
יותר פתוחה, החלטתי לגשת לבקש את ידה.