"ספרד היתה מתוחה ויבשה,
תוף יומי עמום,
מישור וקן נשרים,
דומית סגריר מצלף."
פאבלו נרודה: "כך הייתה ספרד"
תרגום טל ניצן-קרן.

מרתה כבר לא יכלה לכבוש את התרגשותה. את ההכנות ליום ההולדת
החמישים של אוקטביו היא החלה לפני חודשים רבים. רשימת מוזמנים,
סדר הישיבה, מי יישא ברכה ולפי איזה סדר, תוכנית אומנותית
צנועה. אלה היו חלק רק מהדברים שהיה עליה להתמודד איתם ומעל
הכל עמד התפריט, משימה שהיא בחזקת עבודת קודש. חודשיים לפני
התאריך כינסה מרתה ישיבה מיוחדת, שכותרתה היתה, התפריט. היא
כינסה את איזבלה ופילאר, בנותיה. סילביה, בעלת הקונדיטוריה
היחידה בפורטו נטליס וידידתה הטובה ופרנצ'סקה ליאון אשתו של
השופט המחוזי חזוס ליאון, שאנשים היו עוצרים לפני ביתם ביום
חמישי בצהריים כדאי לצוד מענן השיכרון שעלה מפשטדותיה. בתום
דיון ארוך, שנמשך משעות הבוקר המאחרות ועד לשעות הקטנות של
הלילה; ושכלל גם שתי שיחות טלפון לונג-דיסטנס לאחיותיה
בסנטיאגו ובויני דל-מאר ושיחת חוץ לבואיינס-איירס, לאלפרדו
אמווישקה, השף של מסעדת לוס אניוס לוקוס המפורסמת, שהיה מיודד
עם אוקטביו (לפחות כך סברה כלל רוטב. מספיק מעט מלח וכמה
הבזקות של לימון ושום); הוחלט, בסופו של דבר, שהתפריט צריך
להיות פשוט, אך עם זאת מן החומרים המובחרים ביותר; לא רב
במנות, אך יושם בו דגש על ייצוג נכבד לכל סוגי הבשר. התפריט
יכלול מנת פתיחה אחת, שתי מנות ראשונות, מרק כמנת בינים, שתי
מנות בשר בליווי ארבע פשטידות, מנת דגים, שלושה מיני תוספות,
ארבעה סלטים, ששה מיני קינוח, שלושה סוגי יין, שמפניה, שרי,
ויסקי, גראפה וברנדי, פוטיפורים, קפה קולומביאני וסיגרים.
בוויכוח העירני שהתנהל לאחר מכאן פסלה מרתה בכל תוקף את ההצעה
של חלמוני ביצה טריים מפולפלים כמנת פתיחה, בטענה שלאוקטביו יש
בעיות כולסטרול. ולכן הוחלט על חצאי אבוקדו ממולאים בגבינת
עזים, בייקון ופלפלים חריפים קלויים, שילוו בלחמניות חמאה
זעירות. באופן אישי, לא סבלה מרתה  אבוקדו. יש לזה טעם של
ספוג, היתה אומרת. אבל זהו אחד מענפי הייצוא העיקרים של המדינה
ואוקטביו נהג לדקדק בענינים שכאלה.למנות ראשונות הוחלט על
אמפנדס ממולאים בכליות עגל, שבעונה זו של השנה הן בשיא טריותן
וממלאות את הבית בניחוח עדין של דם קרוש כשהן נאפות בשלמותן
בתוך שמלת הבצק שלהן ועל רביולי העגבניות והפסטו, הספציאליטה
של פילאר, מנה שעליה אמר אוקטביו, "הבת העקומה הזאת שלי תוכל
לשחד את אלוהים עם הרביולי שלה", כשהוא בולע בפה נוטף את הקערה
השלישית, ממלא את לחייו כאוגר חמדן. על מנת הבינים היתה הסכמה
כללית: מרק סרטנונים בשמנת חמצמצה, המציף את החיך בארומה עדינה
של מי-ים. סביב הבשר התנהל ויכוח, שאותו הכריעה מרתה לטובת
אסאדו עגל כמנה המרכזית, מתעלמת מהפרצופים החמוצים של הבנות.
"ארגנטינאים אוכלים אסאדו" אמרה איזבלה. פרנצ'סקה התנגדה בגלל
שאסאדו מתאים לדייגים ביום ראשון וגם מסריח מעשן. מרתה, שרמזה
שהזמינה את כבוד הנשיא, חיסלה כל התנגדות. שאר המנות יהיו
חזירונים ממלואים בכבד אווז ואוכמניות, מעדן הנאפה במשך שלוש
יממות בתנור ברזל וכאשר פורסים אותו ניגר הרוטב האדמדם על הבשר
הרך ומפיץ ריח כבד ומתקתק, שנשים זקנות נוהגות להתעלף בנכחותו
וזאב-ים ממולא     בשקדים מרים ומבושל ברוטב חריף. פרנצ'סקה
תהיה הפוסקת בענייני הפשטדות; היא בחרה בתרד, פיטריות, גבינה
ומאפה פסטה אדומה,  משהו חדש, שאפילו השופט ליאון עדיין לא
חיווה את דעתו עליו. בלחץ הבנות החליטה מרתה לוותר על תוספות
כבדות והסתפקה בתפוחי אדמה מטוגנים בחמאה ובאספרגוס חם ברוטב
הולנדייז. סילביה לקחה תחת חסותה את הקינוחים וסגרה את
הקונדיטוריה למשך שבוע. היא  בחרה בפלאן ביצים (למורת רוחה של
מרתה), באלפחורס בשלושה טעמים: דולסה דלצ'ה, אוכמניות  ושוקולד
מריר; באגסים ביין, בשטורדל שזיפים חמוצים, בכיסוני גבינה
ובסורבה תות, אשכוליות  וקמפרי. כשאיזבלה העירה שסורבה הוא לא
קינוח הוסיפה סילביה  עוגת שוקולד שלוש שכבות בברנדי. סילביה
תאפה גם עוגיות אגוזים, תמרים ושקדים זעירות, שיהיה מה לכרסם
עם הקפה! הבנות יהיו אחראיות על הסלטים: סלק בתחמיץ, פסטה
ורצועות רוסטביף, שעועית לבנה ותירס וסלט חסה. בשבועות הבאים
התמכרה מרתה לקניית המצרכים. היא סקרה בקפדנות את כל חוות
החזירים במחוז, מחפשת את הזוג שיתאים לה. ניהלה עשרות פגישות
עם סוחרי בשר חמדנים, ממששת שרירי כתף ושוק של עגלים משועממים.
עד פונטה ארנס הרחיקה, כדי למצוא דגים שיניחו את דעתה. היא
ניהלה התכתבות ענפה עם סוחרי משקאות מסנטיאגו ויצרה קשר ישיר
עם בעליו של יקב במייפו שהמארלו ששלח לטעימה הניח את דעתה.
הסרטנים נקנו בפורט מונט והגיעו במשלוח אווירי מיוחד, בבוקר
החגיגה. מהשגרירות הרוסית נשלח במתנה ארגז וודקה בצירוף ברכה
נמלצת, שמרתה התלבטה ארוכות אם להשמידה; כידוע, מאז הפלישה
לצ'כיה עבר חתול שחור בין אוקטביו לחבר ברז'נייב. בשבוע האחרון
התקיימו בני הבית על כריכים ומים, כשמרתה אוסרת כל כניסה למטבח
שלא לצורך ההכנות למסיבה. אוקטביו עצמו, שביטל בבוז את עניין
יום-ההולדת כגחמה של קפיטליסטים, אכל את ארוחותיו במסעדת
הפועלים הקטנה, הצמודה לבניין העיריה, שם שימש כסגן ראש העיר
וכיושב ראש האיגודים המקצועיים של חבל דל-פיינה. בימים כתיקונם
אסרה עליו מרתה לאכול מחוץ לבית, כדי שתוכל לפקח על כמויות
השומנים והמלח שהוא צורך ולוודא שאינו מפריז בשתיה. "אישתי",
התבדח, "כל כך עסוקה בלחגוג את יום-הולדתי, עד שלא אכפת לה
להרוג אותי בשביל זה". בבוקר המסיבה החסיר ליבה של מרתה כמה
פעימות, כששליח במדים מסר לידה חבילה קטנה שאליה צורף מכתב.
פאבלו נרודה מתנצל על שאינו יכול לקחת חלק בשמחתו של ידידו
הטוב אוקטביו רואיס, אבל הוא שולח את ברכותיו החמות בתוספת
העותק הראשון, חתום כמובן, של סיפרו החדש וגם פואמה שכתב
במיוחד לכבוד ידידו האהוב. מרוב התרגשות לא מצאה מרתה את
משקפיה והיא מיהרה למטבח, אפוף ניחוחות שום ובצלים שחומים
ודחפה למול אפה של איזבלה את מכתבו של נרודה. אוף, נרודה",
רטנה איזבלה כשהיא בוחשת לאיטה את מרק הסרטנונים בשמנת .
"הנואף הזקן. אין לי סבלנות אליו". "תתביישי לך" מרתה חבטה
קלות בכתפה של איזבלה. "הוא המשורר הלאומי שלנו והוא נישק אותי
בחתונה שלי ושל אביך, כשהיינו בגלות, במקסיקו". "אמא, אמרת
שתכיני את הלחמניות בעצמך. אז תעזבי את נרודה עכשיו" נזפה בה
איזבלה בחיוך. מרתה רכנה על מגש העץ הרחב, צרה עיגולי בצק
קטנים ומושחת אותם בנדיבות בחמאה. מבעד לחלון המטבח סימו ארבעת
הנערים ששכרה לכרות את בור האסאדו והבעירו בו אש עליזה. מעבר
לרחוב חצו שלושה חיילים במדי חיל האוויר את הפלאזה ד'ארמס לרגע
אחד תהתה מרתה מה לחיל האוויר ולפורטו נטליס. בצהריים התדפק
שליח נוסף על השער, לבוש מדים מבריקים, ומסר  לידה של מרתה
טלגרמה שנשאה את החותם הנשיאותי ומעטפה קטנה לבנה, נקיה משם
השולח, שמוענה אישית לידי אוקטביו רואיס. טלגרמה מאיינדה, צהלה
מרתה והעניקה לשליח ההמום שתי נשיקות מצלצלות. "לאוקטביו היקר
שפע ברכות. המשך בדרך שבה צעדנו בראש מורם, תחי צ'ילה, יחי
הסוציאליזם. סאלבדור איינדה, נשיא הרפובליקה". מרתה החזירה את
המעטפה הלבנה לידיו של השליח, נתנה לו חמישים פזוס, ובעוד הוא
מביט בה המום, הסבירה לו כיצד להגיע לבית העיריה. בחמש היה כבר
הכל מוכן: הסלטים נערמו בקדרות גדולות על השולחן, בקבוקי היין
נפתחו וכדי חרס מלאים בלימונדה קרה נישאו פנימה. הנערים הכניסו
למטבח את צלבי הברזל הגדולים שעליהם, רחשו נתחי הבשר המדממים.
הבית הבריק. איש מן האורחים עדיין לא הגיע. בשעה האחרונה ניסתה
מרתה שלוש פעמים להתקשר למשרדו של אוקטביו. לא היה קו. גם
במקומות האחרים שאליהם ניסתה להתקשר, לא היתה תשובה. ברדיו
בכול התחנות נשמעו שירי מולדת, ובטלויזיה הוקרנה תוכנית על
הפולקלור האינדיאני. בחמשה לשש נפתחה הדלת ואוקטביו עמד בפתח,
שערותיו פרועות, עיניו אדומות וחבורה כחולה מתחת לשמאלית, פניו
היו אפורות ושפתיו רעדו. ידיו היו אסורות באזיקים. מאחוריו
נדחפו פנימה שלושה חילים במדי חיל האוויר ורובים בידיהם. פיה
של מרתה נפער לרווחה ולסתה התחתונה נשמטה, מגרונה נמלטה יבבה
חנוקה. אוקטביו הניח את ידיו על פיו ורמז לה להתקרב, הוא שמט
לתוך חולצתה את המעטפה הלבנה שקיבל בבוקר ונשק ללחיה, כשהוא
לוחש "עוד הלילה תחצו את הגבול". אחד החיילים, צעיר בעל פני
תינוק ורדרדים, הדף את אוקטביו  בגסות וחצה בפסיעות גדולות את
החדר, הוא הטיח לרצפה את תמונתו של איינדה שעמדה על הכוננית,
ובה הוא נראה מרצין מבט, בשחור-לבן כשכוס וויסקי בידו, והניח
במקומה תמונה צבעונית של גנרל חיל-האוויר אוגסטו פינושה, מחייך
בפה מלא כתרים ובידו הימנית קצה ראשו של בקבוק קוקה-קולה. ריח
חרוך עלה מהמטבח. טיפות אדמדמות זלגו לאיטם מנתחי הבשר אל
הכיריים הבוערים. באוויר התערבלו ניחוחות של מי ורדים, אצות
ים, סוכר שרוף ואגוזים קלויים. מרתה הסתובבה בוהה בין הסירים
ואז התנערה, אחזה באחד החזירונים האפויים ותלשה ממנו נתחים
גדולים של בשר שחום ודחפה לפיה, בולעת כמעט מבלי ללעוס
והאוכמניות נגרות על לחייה ומכתימות את שמלתה.