לעבר אותו מקום, מקום מקולל.
מקום ארור, מלא זיכרונות ודמעות
של זמנים עצובים, שישובו לרדוף אותי לעד
מנווט בין רוחות המדבר, רוכב
על חולות הזמן כדי לשוב
לאותו שומקום בדרום,
מקום שבו לדמעותיי יש דרור לעבר הים.
בין דנגור לנירים
קיים מקום מושבו של צערי, אך
לעולם לא השאירו בידי החיים, כי
שם מונחים, בין שדרות העצים, אהבתי וגאוותי,
ודמעות נשמתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|