בשיכרון רחיפה זה
של שעת בין מצרים
מתנגן הבלוז של השכחה
מוביל אותך,
שרוט, חורק
לפראג של מטה
אל תעתועי צלליו
של תאטרון שחור.
מכשפה רעה של אלול
חגה בעין השמיים
איש וודו קטן קופא
תחת אלומת האור שלה.
הטקס בעיצומו.
אתה רק כלב תועה
שנקלע לגיא צלמוות.
המחוג הגדול נעתק מצירו
כשמחט היהלום יורדת לבשר
מקעקעת את דיברותיה הסתומים
ברחש שחור של יניקות ויניל.
ברקע מתעופפת השעה
שדית ורדופת דומיה.
כשתניח את העט לעולם לא תדע
שהצלילים היו אבודים לגמרי
מחברם נותר חידה
איש מלבדך לא שמע
את שיר הרפאים, שיר הרפאים
שיר הרפאים... |
