מעולם הוא לא היה שלי לאבד,
ובכל זאת הרגשתי שאבד לי
חלק גדול מעצמי החופשית.
אפשר לומר השפעה רוחנית, בו גם גופנית.
איפשהו בפלך הזמן הארוך
הלכתי לאיבוד בתוך המבוך.
לא ידעתי לומר מה אמר לי לבי
אבל הוא כאב כל כך, ורק לי.
הוא השתדל להחניק כל דמעה
ולהשתיק את קולות הבדידות,
קשה לי לומר שהוא הצליח
כי הרגשתי את כאבו בחדות.
זה שהיה שם, כבר מזמן איננו פה,
הוא ברח בשקט וקרא ל"אישתו".
והיו שיאמרו שמכוערת האמת,
ואני אמרתי שבכל דבר יש קמט.
לעיתים הוא בלתי נראה,
כן, הוא נסתר מעיני העולם-
ואני טוענת שהוא לא נוצר כך סתם,
אבל נופפתי ביד, וחרקתי שיניים
אמרתי goodbye לאלה השניים.
הפעם זה אמיתי, בדיוק כמו כאבי. |