[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאור בראל
/
סוף של סוף

מעולם הוא לא היה שלי לאבד,
ובכל זאת הרגשתי שאבד לי
חלק גדול מעצמי החופשית.
אפשר לומר השפעה רוחנית, בו גם גופנית.
איפשהו בפלך הזמן הארוך
הלכתי לאיבוד בתוך המבוך.
לא ידעתי לומר מה אמר לי לבי
אבל הוא כאב כל כך, ורק לי.
הוא השתדל להחניק כל דמעה
ולהשתיק את קולות הבדידות,
קשה לי לומר שהוא הצליח
כי הרגשתי את כאבו בחדות.
זה שהיה שם, כבר מזמן איננו פה,
הוא ברח בשקט וקרא ל"אישתו".
והיו שיאמרו שמכוערת האמת,
ואני אמרתי שבכל דבר יש קמט.
לעיתים הוא בלתי נראה,
כן, הוא נסתר מעיני העולם-
ואני טוענת שהוא לא נוצר כך סתם,
אבל נופפתי ביד, וחרקתי שיניים
אמרתי goodbye לאלה השניים.
הפעם זה אמיתי, בדיוק כמו כאבי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשאתה מת, לא
נשאר ממך כלום.






איש במצב רוח רע


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/6/06 13:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור בראל

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה